ל. אשר לעניין ההפרשות הפנסיוניות מטעים היועץ, כי מדובר בנושא מורכב שעודנו נתון בבדיקה, וזאת בשונה מן התמונה המצטיירת מהחלטתו של בית המשפט המחוזי. ראשית נטען, כי בניגוד לאמור בהחלטה, אין ללמוד מהודעת הרשות לניירות ערך מיום 26.8.09 על חובתה של המבקשת להפחית מהתחייבויותיה הפנסיוניות באופן מידי, או על הסכומים שעליה להפחית, אם בכלל. שנית מציין היועץ, כי אף אם תימצא המבקשת חייבת בהפחתה כאמור, נבחנו באחרונה דרישות מצידה שלה להכרה בעלויות נוספות, ובמסגרת זו קבעה הרשות שיש להחזיר לה כ-7 מיליארד ₪ עד סוף שנת 2014. משמעות הדבר, לשיטתו של היועץ, כי כל סכום אשר יוחלט שיש להפחית מן התעריף יקוזז ממילא כנגד החוב האמור כלפי המבקשת.
לא. ביום 26.3.14 הגישו המשיבים תשובה לתגובה מטעם היועץ המשפטי לממשלה. נטען, כי ישנו קושי בעמדת המדינה, נוכח תפקידה הרגולטורי, מזה, והיותה בעלת המניות במבקשת – שהיא, כאמור, חברה ממשלתית – מזה. המדינה מצויה איפוא, לשיטת המשיבים, בניגוד עניינים מובנה, הנובע מן העובדה שהיא זו אשר תישא במימון הכספים שנגבו ביתר מצרכני המבקשת. לעניין זה מוסיפים המשיבים, כי הסתמכות היועץ על דוקטרינת ה-Filed Rate Doctrine אינה רלבנטית לדין הישראלי, ואף בפסיקה האמריקנית נמתחה עליה ביקורת חריפה. אשר לטענת היועץ לפיה בירורה של התובענה יאיין את תפקידן הרגולטורי של רשויות המינהל הרלבנטיות, נטען כי רשות החשמל והממונה על השכר עודכנו בדבר התביעה בזמן אמת, אולם בחרו שלא להתיצב ולהביע עמדתם בפני בית המשפט המחוזי. לבסוף מוטעם, כי אין המשיבים תוקפים את מהלך קביעתו של התעריף, ואינם מבקשים לשנות את שיעורו; אדרבה, טענתם היא שרשות החשמל הוטעתה על-ידי המבקשת, וזאת בהסתמך על ההנחה כי לא ידעה שהדו"חות הכספיים כללו רווחים שהופקו מן הטעות האקטוארית וחריגות שכר, כמתחייב מחזקת התקינות המינהלית.
לב. ביום 15.6.14 הוגשה התיחסות המבקשת לתגובת היועץ המשפטי לממשלה וכן לתשובה מטעם המשיבים. ראשית נטען, כי המשיבים חרגו מסדרי הדין האזרחיים שעה שצירפו לתשובתם ראיות חדשות בלא שקיבלו רשות לכך מבית משפט זה, ועל כן יש להתעלם מעצם הגשתה. שנית ולגופו של עניין, סבורה המבקשת כי עמדתו של היועץ מחזקת ביתר שאת את הטענות המועלות במסגרת בקשתה, והיא סומכת ידיה על האמור בה.
השתלשלות ההליכים בבית משפט זה