עמדת היועץ המשפטי לממשלה
כז. ביום 11.8.13 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על התייצבותו בהליך, מכוח סמכותו לפי סעיף 1 לפקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש]. ביום 20.1.14 הגיש את תגובתו, ולפיה דינה של בקשת רשות הערעור להתקבל.
כח. עמדת היועץ היא, כי אין נושא תעריף החשמל – העומד ביסודה של תביעת המשיבים – מתאים להידון במסגרת תובענה ייצוגית, אלא בהליך מינהלי בלבד. תביעה הנוגעת לשיעורם של התעריפים טומנת בחובה, לשיטתו, גם תקיפה של חוקיותם; תקיפה כגון דא תתאפשר – כך נטען – אך במקרים הנדירים שבהם תימצא פעולת רשות החשמל, כגורם המקצועי המוסמך אשר אמון על קביעת התעריף, חורגת ממתחם הסבירות. גישה זו נלמדת, לטענת היועץ, מפסיקתו של בית משפט זה בעניין קו מחשבה, שם נקבע – בין היתר – כי סעד של השבת כספים אשר נגבו על פי תקנות יהא מרחיק לכת, וזאת מקל וחומר מקום בו עסקינן בתובענה ייצוגית. נוכח האמור סבור היועץ, כי אין להלום את טענת המשיבים לפיה מתמקדת התובענה בהתנהלות המבקשת ולא בפעלה של רשות החשמל, שכן בסופו של יום משיגים הם על שיעור התעריף אשר נקבע מכוח הדין ובנתון לשיקול דעתה המקצועי של הרשות, ומבקשים להעמיד תחתיו שיעור חלופי. מוטעם, כי "אין בכך כמובן להסכים עם התנהלותה של חברת החשמל" (פסקה 23), ברם זו אינה מצדיקה כשלעצמה את קביעת שיעורם של תעריפי החשמל במסגרת הליך אזרחי ובדרך של תובענה ייצוגית, חלף הבחינה המקצועית המתבצעת על-ידי הרשות. לעניין זה מפנה היועץ אף לפסיקה האמריקנית, שם נהוגה הדוקטרינה Filed Rate Doctrine, ולפיה לא יאפשר בית המשפט תקיפה של תעריף אשר קובעת רשות מינהלית אלא אל מול אותה רשות.
כט. בנוסף מתיחס היועץ המשפטי לממשלה בתגובתו להחלטה שבגדרה אושרה התובענה הייצוגית, ומבקש להעמיד על דיוקן כמה מן הסוגיות אשר נדונו במסגרתה. בנוגע לסוגית הטבות השכר נטען, כי בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שדי בכך שרכיבי שכר מסוימים לא קיבלו את אישורו של הממונה – וזאת, בטרם הושלמה בדיקתו ובלא שקיבל החלטה סופית בנושא – כדי להקים חובת השבה לצרכנים. מוטעם, כי בסמכותו של הממונה לקבוע כי הטבה מסוימת אינה טעונה את אישורו אף אם אינה הולמת את הנהוג במדינה, או לחלופין לאשר אותה, גם בדיעבד. בהקשר זה מפנה היועץ לסעיף 29ב(ב)(2)(א) לחוק יסודות התקציב, הקובע כי בסמכותו של הממונה "לקבוע מהו ההסכם או ההסדר אשר יכול לחול על הצדדים במקום ההסכם הנוגד, לרבות בדרך של אישור הוראה מהוראות ההסכם הנוגד". בענייננו, כך נטען, בדיקתה של סוגית הטבות השכר במבקשת, שנערכה על-ידי הממונה בעקבות דו"ח מבקר המדינה, נסתיימה עם מתן אישורו להסכם השכר מיום 31.1.11, ולא – כמשתמע מהחלטתו של בית המשפט המחוזי – במכתבים ששלח בשנים 2001–2006. מכתבים אלה מנוסחים אמנם בלשון של החלטה, אולם אין לראות בהם, לדידו של היועץ, משום הכרעה סופית מטעם הממונה, נוכח חזרתו מן העמדה שהובעה בהם באשרו את ההסכם האמור. משכך גורס היועץ, כי הקביעה לפיה אין בכוחו של ההסכם הקיבוצי להשפיע על זכויות הצרכנים אשר אינם צד לו מוטעית, שכן היא חותרת תחת סמכותו של הממונה לפי ההסדר הקבוע בחוק יסודות התקציב, לאשר הטבות שכר שעליהן הוחלט במסגרת הסכם.