משעמדנו על הבסיס התיאורטי, נפנה עתה לבחון האם הוכיחו המשיבים – כאמור, בדרגת אפשרות סבירה – כי יש לחייב את המערערת בהשבת הכספים אשר נטען שנגבו ביתר מצרכנים, בעקבות דיווחים שערכה ביחס לעלויותיה.
ההתחייבויות הפנסיוניות
סז. אומר כבר כאן, לא מצאתי יסוד להשבה נוכח דיווחי המערערת בדבר העלויות שמקורן בטעות האקטוארית סביב התחייבויותיה הפנסיוניות. הסיבה לכך נעוצה בעמדה שהוצגה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, המעלה לדידי ספקות של ממש באשר להתעשרותה של המערערת כתוצאה מן הטעות, וממילא אף ביחס להשפעתו של היעדר הדיווח לגבי העלויות שנכרכו בה על גובהו של התעריף; וזאת, לצד הקושי האינהרנטי להעריך במדויק כיצד מיתרגמים הדו"חות הכספיים לכדי עלויות נורמטיביות, שעליו עמדנו מעלה. יוזכר, כי על פי עמדת היועץ – הנסמכת, כאמור, על בחינה מעמיקה שנערכה ברשות החשמל מאז הגיע התיק לפתחנו – נמצא שאין מקום להשיב לצרכנים את הסכום אשר סווג כהפרשה במסגרת ההצגה מחדש של דו"חות המערערת בתחום התחייבויותיה הפנסיוניות, נוכח היווצרותו של חוב גבוה יותר, כלפי החברה, ביחס לרכיב זה. ואכן, עיון בהצעת ההחלטה של הרשות מיום 12.12.16, הנזכרת מעלה בפסקה ל"ה, מלמד כי בסופו של יום לא קצרה המערערת רווחים כתוצאה מן הטעות האקטוארית, חרף העובדה שנתגלה חוב נקודתי לטובת הצרכנים בעקבות ההצגה מחדש של דו"חותיה. אדרבה, דומה כי מדובר בשגיאה אחת מיני רבות אשר השפיעו באופנים כאלה ואחרים על דבר קביעתו של הרכיב הפנסיוני במכלול עלויות המערערת. נראה, איפוא, כי לא עלה בידי המשיבים להוכיח בדרגת אפשרות סבירה, שהמערערת אכן התעשרה כתוצאה משגיאה בודדת (ויש לקוות כי תישאר בבדידותה). כן יש ליתן את הדעת – נוכח הטעמים ההרתעתיים של פסיקת השבה בענייננו – אף על התנהגותה של המערערת (וראו פרידמן ושפירא בר-אור, בעמ' 684); הגם שקיומן של טעויות אשר גובהן נאמד במיליארדי שקלים מצער כשלעצמו, וזאת במיוחד בהתחשב בתפקידה המרכזי במשק, לא עלה בידי המשיבים להראות כי היתה מודעת לשגיאות אשר נפלו בדיווחיה.
סח. עוד יצוין, כי השבת העלויות שמקורן בטעות האקטוארית מעוררת קושי נוסף, אשר נובע מסוגית לוחות הזמנים, ונוגע למידת השפעתן הקונקרטית על דבר קביעתו של התעריף הרלבנטי לענייננו. בתגובתו האחרונה הטעים היועץ, כי לפי בחינת הרשות החלה העליה בהתחייבויותיה הפנסיוניות של המערערת כתוצאה מן הטעות – ואשר בגינה נתבעה, כאמור, ההשבה – אך בשנת 2003, בעוד שתעריף החשמל נשוא ענייננו נקבע בשנת 2002, וזאת על בסיסם של דו"חות כספיים משנת 2000. ונזכור, כי עסקינן בהתחייבות "מתגלגלת" שבאה לידי ביטוי ארוך טווח בחישובי עלויותיו של הרכיב הפנסיוני, ואשר התעדכנה בעקבות הבדיקה המעמיקה שנערכה על-ידי הרשות זה לא כבר. מכאן, שאפילו היה דבר התעשרותה של המערערת נהיר בעינינו, מסופקני אם ניתן לקבוע כי צרכניה אכן מימנו את הרווח, נוכח המסקנה המסתברת לפיה לא הושפע התעריף הרלבנטי מעיקרא כתוצאה מן הטעות.