"רמת העלויות מבוססת על עלויות נורמטיביות הנגזרות מהדו"חות הכספיים [של המבקשת – א"ר] וממודלים שונים לאומדן עלויות מוכרות במהלך תקופת הבוחן" (ההדגשה הוספה – א"ר).
ביטוי מוחשי לדבר הישענותם של תחשיבי הרשות על נתונים מטעם המערערת מצוי בתרשים שמתאר את שיטת חישוב התעריפים, המופיע תחת אותו סעיף בעמ' 35:
מבט בתיבה הימנית העליונה מלמדנו, כי תחשיב רמת העלויות המוכרות של מקטעי שרשרת החשמל מתבצע אמנם בכפוף למודלים לחישוב עלויות, אולם מבחינת הנתונים נשען בפועל באופן כמעט בלעדי על דו"חותיה הכספיים של המערערת, המכונה כאן חח"י – חברת החשמל לישראל. ברי, כי "ניתוח עלויות הנגזר מדוחות כספיים של חח"י" – כאמור בתרשים – מושפע בין השאר מנתונים בדבר חריגות שכר ופנסיה, ככל שהיו, ומכאן ההשפעה אף על "חישוב התעריפים", המופיע בתחתית התרשים.
סו. יתר על כן סבורני, כי אין הכרח בעמידה על השפעתם המדויקת של דו"חות המערערת לגבי עלויותיה על המחיר אשר שילמו הצרכנים לשם חיובה בהשבה, כדי לקבוע – בדרגת אפשרות סבירה – שאכן התעשרה כתוצאה מן הדיווח. קיומו של קושי הכרוך בהערכת ההפסד הקונקרטי אשר נגרם למשיבים, כעולה מעמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אינו מצדיק כשלעצמו את הותרתם של רווחי ההתעשרות בידי המערערת; זאת, הגם שעלולות להיות לכך השלכות במישור קביעת הסעד, במסגרת בירורה של התובענה לגופה. בנוסף, בנסיבות מעין אלה יש ליתן משקל אף לתכלית ההרתעתית של ההשבה בענייננו, הנגזרת מן העיקרון שלא ייצא חוטא נשכר, ומן הערכיות המוסרית שאין עשייה "כבתוך שלך" בכספי ציבור. יפים לעניין זה דברי המלומדים פרידמן ושפירא בר-אור:
"...הרעיון המונח ביסוד עיקרון זה [שלפיו אין חוטא נשכר – א"ר] גורם, לא אחת, להכרה בזכותו של האדם, אשר האינטרס שלו הוא בעל קירבה מספקת לאירוע הפסול, לתבוע השבת רווח שהופק שלא כדין. זאת, אף אם הרווח לא הופק 'על חשבונו'. השבה בנסיבות אלה משרתת מטרה דומה לזו של פיצויי עונשין. ... זוהי תוצאה נלווית למטרה המרכזית, שהדין מעונין בה, והיא הרתעה מפני המעשה שביצע הנתבע ושלילת הרווח שהפיק. אולם מניעיה של 'ההשבה ההרתעתית' חזקים מאלה של 'הפיצויים ההרתעתיים', שכן התופעה של חוטא נשכר מקוממת יותר מזו של חוטא שלא נענש" (פרידמן ושפירא בר-אור, בעמ' 683; וראו גם עניין אגריפרם, בפסקאות 40–41; עוד ראו בהקשר דומה עופר גרוסקופף "התעשרות מנטילת רכוש הזולת" ספר דניאל 761 (נילי כהן ועופר גרוסקופף עורכים, 2008), שם מוצע למפות מחדש את אחת מן העילות המרכזיות בדיני עשיית העושר בהתאם לתכליות השונות אשר עומדות בבסיס ההשבה, וביניהן הרתעת הנתבע והבטחת הפנמה של הנזק שנגרם על-ידיו).