קיומן של שאלות משותפות ואפשרות סבירה כי תוכרענה לטובת הקבוצה
סג. התנאי הראשון לאישורה של תובענה כייצוגית, ולעתים קרובות – המרכזי מבין התנאים, מחייב שתהיינה שאלות מהותיות משותפות לכלל חברי הקבוצה, ואשר קיימת אפשרות סבירה כי אלה תוכרענה לטובתה. במקרה דנא אין עוררין בדבר עצם קיומן של שאלות משותפות, נוכח העובדה שהתובענה הנוכחית מופנית כנגד התנהגות אחת ומובחנת של המערערת (וראו קלמנט, בעמ' 140), ועניינה – כאמור – הכללתן של עלויות מסוימות בדיווחיה הכספיים, ואשר השפיעה על כלל חברי הקבוצה, בהיותם צרכני חשמל. טענות הצדדים התרכזו איפוא בתנאי שבסעיף 8(א)(1) סיפא, הנוגע למידת הסבירות כי שאלות אלה תוכרענה לטובת המשיבים. תנאי זה מהוה אמנם חלק אינטגרלי מן הפיקוח ב"שבע עיניים" על שלבי אישורה של התביעה הייצוגית (וראו עניין פריניר, בפסקה ט"ז), אולם אל לבית המשפט לזנוח את האיזון שקבע המחוקק ולהחמיר עד לקצה בפרשנותו של המונח "אפשרות סבירה" (עניין עמוסי, בפסקה 15; וראו רע"א 4556/94 טצת נ' זילברשץ, פ"ד מט(5) 774, 787 (1996): "אין להפוך את הפרוזדור למשכן קבע. הליך האישור צריך להיות רציני ויעיל. אסור לו, להליך זה, להוות גורם המצנן תובעים ראויים מלהגיש תביעה ייצוגית", מפי הנשיא א' ברק). שבע עיניים כן, כדי למנוע ניצול לרעה של מוסד התובענה הייצוגית; לא נעילת הדלת בפני תביעות. בנתון לאמור, נבחן את הטענות כסדרן.
סד. בפתח הדיון בתנאי זה, ראיתי לנכון להידרש לטענה שהועלתה בתגובתו האחרונה של היועץ המשפטי לממשלה, מיום 12.2.17, ולפיה נתבססה החלטתו של בית המשפט המחוזי על הנחת היסוד השגויה, כי תעריף החשמל נקבע בצמידות לדיווחי המבקשת, ומכאן שכל תיקון בדו"חותיה הכספיים מחייב בהכרח את עדכונו. נטען, כי בפועל נקבע התעריף על בסיסן של עלויות נורמטיביות, מתעדכן לפי נוסחה הקבועה מראש, וכן מביא בחשבון הפחתת עלויות הדרגתית בהתאם למקדם התייעלות. לא אכחד – טענה זו שובת לב עד מאוד על פניה, ובמיוחד בבואה מטעם היועץ המשפטי, אך בסופו של יום חוששני כי אין בידי להלמה.
סה. אין חולק, כי מהלך קביעתו של תעריף החשמל סבוך. עיון חטוף בספר התעריפים המקיף, המונה למעלה ממאה עמודים, מספיק כדי להעיד על כך. אף מוסכמת על הכל העובדה שרשות החשמל בקבעה את התעריף אינה נשענת באופן בלעדי על דיווחיה של המערערת, כי אם מחשבת את עלויותיה מבחינה נורמטיבית, ואלה הן המכתיבות – הלכה למעשה – את מחירו של החשמל בעבור הצרכן. ברם, וזה כמדומני העיקר, נקודת המוצא לקביעתן של אותן עלויות מצויה בדו"חות הכספיים השנתיים שמגישה המערערת. משכך, קשה להסכין כי אין כל חשיבות לדיווחי המערערת מעיקרא; ככל שדיווחה ביתר, הדעת נותנת כי העלויות הנורמטיבית יחושבו בהתאם, וכך אף אם דיווחה בחסר. דומה, בחינת פשיטא, כי האמור נכון אף ביחס למקדם ההתייעלות; ככל שנקבע התעריף בנתון להצהרת המערערת בדבר עלויותיה, אין יסוד להניח כי הפחתת העלויות ההדרגתית מתוקף המקדם לא תיערך לפי המחיר המקורי שנגזר כתוצאה מאותה הצהרה, ואשר נתפס – נכון למועד קביעתו – כשיקוף של עקרון העלות. היגיון זה ניכר בבירור אף בפרק ה' לספר התעריפים, העוסק במבנה התעריף ובמתודולוגיה שלפיה נקבע. כך נאמר בסעיף 10.1 שכותרתו "תיאור שיטת קביעת התעריפים":