כמפורט לעיל, לעמדתו של המפרק בגדרי שיקול הדעת הנתון לו, זכות התביעה המוצקה יותר בענייננו נתונה לקבוצת המיעוט נגד קבוצת הרוב. בידי קבוצת המיעוט מירב המידע ביחס למסכת העובדתית הרלוונטית; היא בעלת האינטרס החזק ביותר לנהל את התביעה כהלכה; ואישור הצעתה אף יסיר מן הפרק את תביעתו כלפי החברה של רבינוביץ', האוחז גם בכובע של נושה רגיל של החברה כעובד שלה, וכך גם לגבי שאלת החזר המימון שהעמיד דביר לצורך עריכת חקירת המפרק. במצב עניינים זה ברי שהמחאה למי מחברי קבוצת הרוב או גורם הקשור אליה, לרבות JKV (הנתבעת בפועל, בין אם כדין אם לאו, והמצויה בשליטת פיהוף הנזכר בדו"ח החקירה כאחד מן המעוולים כלפי החברה) – תחטיא את מטרתה; זאת הואיל ולפי דו"ח החקירה, זכות התביעה המובהקת של החברה היא כאמור כלפי קבוצת הרוב ובנסיבות המקרה המחאת זכות התביעה לקבוצת המיעוט מתבקשת כעניין של שכל ישר.
סוף דבר
- התוצאה היא שהערעורים נדחים, ומשמע שהמחאת זכות התביעה של החברה על ידי המפרק לקבוצת המיעוט נגד קבוצת הרוב – עומדת בתוקפה, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.
לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי להשית על JKV את הוצאותיהם של המפרק ושל קבוצת המיעוט. בערכאה זו יישאו המערערים בהוצאות המפרק (המשיבים 2-1) וקבוצת המיעוט (המשיבים 9-4) בסך של 20,000 ש"ח לכל אחד מהם, ובהוצאות הכנ"ר (המשיב 3), בסך של 7,500 ש"ח; ובסך הכל 47,500 ש"ח, חציו של הסכום מאת JKV (המערערת ב-ע"א 7102/12) וחציו מאת כהן וזבולוני (המערערים ב-ע"א 7671/12, יחד ולחוד).
| ש ו פ ט ת |
השופטת ד' ברק-ארז:
- אני מסכימה לתוצאה שאליה הגיעה חברתי השופטת ע' ברון בפסק דינה המקיף. תוצאה זו מתחייבת לדעתי מן הנסיבות המיוחדות והמורכבות של המקרה. עם זאת, בשים לב לאופיו התקדימי של המקרה שבפנינו, אני מבקשת להוסיף מספר הערות שעשויות להיות בעלות משמעות במקרים אחרים, גם אם למעלה מן הצורך.
- נקודת המוצא לפסק דינה של חברתי היא שיש לאפשר למפרק החברה להמחות זכות תביעה שמוקנית לה בנסיבות שבהן ניהול התביעה באמצעות אחר הוא יעיל יותר, בהתחשב במשאבים המוגבלים שעומדים לרשותו של המפרק או שיקולים רלוונטיים אחרים. נקודת מוצא זו – שהוכרה כבר בפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס בע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ' CIBEL FINANCIER S.A (10.2.2011) – מקובלת גם עלי.
- משעברנו משוכה זו, במישור העקרוני, עשויות להתעורר מספר שאלות נוספות: ראשית, אלו זכויות תביעה מבקש המפרק להמחות, והאם הן ניתנות להמחאה על-פי דין? שנית, האם מי שהומחתה לו זכות התביעה מתאים לטפל בתביעה לטובת החברה, ובפרט האם אינו נגוע בניגוד עניינים? שלישית, מה היה ההליך שבו נבחר הגורם שלו הומחתה הזכות. יש נסיבות שבהן עשויה להיות לשאלות אלה חשיבות. כך למשל, יש זכויות שחלות מגבלות על המחאתן (בעבר, דנתי בהקשר זה בסעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בע"א 5251/10 יעקב כספי בע"מ נ' Banco Bilbao Vizcaya ,Argentaria S.A (6.1.2013)). כמו כן, במקרה שבו קיימים מספר גורמים המעוניינים ברכישת זכות התביעה של החברה עשויה להידרש תחרות ביניהם, שתתייחס לכלל היתרונות של המציעים, וזאת כדי למקסם את התועלת שתצמח לחברה מן הרכישה. בנוסף, וכפי שציינה חברתי, יש להקפיד על כך שהליך ההמחאה לא יהווה "מסלול עוקף" להתדיינות משפטית שעניינה סכסוכים בין בעלי המניות, והוא יאושר רק במקרים שבהם ההמחאה נסבה על תביעה של החברה עצמה ולא של בעלי מניותיה.
- מכל מקום, אף אני סבורה כי בהתחשב בנסיבות המיוחדות של הפרשה שבפנינו אין מקום לקבל את הטענות כנגד ההמחאה שבוצעה. זכויות התביעה שהומחו נסבות לכאורה, על-פי דו"ח החקירה של המפרק, על הפרות נטענות של חובות אמון וחובות תום לב בהתאם לדיני החברות. בנוסף לכך, בנסיבות העניין, הביעו עניין ברכישת הזכויות רק שתי קבוצות – ומביניהן קבוצת המיעוט נראית כמתאימה ביותר לנהל את ההליך מכוח ההמחאה, בהתחשב בממצאים העולים מדו"ח החקירה של המפרק. כמו כן, כלל נושי החברה, מלבד בעלי המניות כבר קיבלו את המגיע להם. מטעמים אלה אני מצטרפת לפסק דינה של חברתי השופטת ברון וסבורה שהתוצאה שאליה הגיעה, כמו גם בית המשפט המחוזי, היא התוצאה הראויה והיעילה בנסיבות העניין.
| ש ו פ ט ת |