עא 7102/12 JKV BETEILIGUNEGES GmbH נ' מונלייט אלחוט בע"מ (בפירוק)

השופטת ע' ברון:

1. האם רשאי מפרק חברה להמחות זכות תביעה נטענת של החברה לקבוצה מסוימת מבין בעלי מניותיה, בנסיבות שבהן קיימות טענות הדדיות בין שתי קבוצות של בעלי מניות? זו השאלה המרכזית הטעונה הכרעה בענייננו.

עסקינן בשני ערעורים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד סגנית הנשיאה ו' אלשיך) מיום 19.7.2012 שניתנה במסגרת הליכי פירוק של המשיבה 1 (להלן: מונלייט או החברה) (פר"ק 1279/05). בית המשפט התיר למפרק החברה להמחות זכות תביעה נטענת של החברה לקבוצת בעלי מניות מסוימת, כשהנתבעים הם בעיקרם בעלי מניות אחרים; ובתמורה להמחאה תקבל קופת הפירוק אחוזים מסוימים מפירות התביעה, ככל שזו תתקבל. המערערים הם אלה שהומחתה זכות התביעה נגדם, לטענתם שלא כדין.

רקע

2. מונלייט נוסדה בשנת 1999 כחברת הזנק שעסקה בפיתוח תוכנות ומוצרים בתחום דחיסת וידיאו (Video Compression). החברה נכנסה להליך של פירוק מרצון ביום 14.3.2005, וזאת לאחר שנתגלע סכסוך בין בעלי המניות, בין היתר בקשר לניהול החברה וקניינה הרוחני. כמפרק החברה מונה המשיב 2, עו"ד רון גזית, תחילה כמפרק זמני ומנהל מיוחד ולאחר מכן כמפרק קבוע (להלן: המפרק).

ביום 15.1.2009 הורה בית המשפט למפרק לערוך חקירה בהתאם לסעיף 288 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות או הפקודה). זאת לאחר שנטען מטעם המשיבים 4 ו-5 (להלן: דביר, בהגן), בעלי מניות מיעוט בחברה שהיו ממייסדיה ובעבר בעלי תפקידים בהנהלתה, כי יש בידיהם ראיות המצביעות על כך שבעלי מניות הרוב בחברה ונושאי המשרה מטעמם הפרו את חובותיהם כלפי החברה, גרמו בזדון לקריסתה והביאו לנישולה מקניינה הרוחני; והמפרק אף הוא ביקש לערוך חקירה באשר לנסיבות כניסת החברה לפירוק (בקשות מס' 22, 30). דביר התחייב להעמיד מימון חיצוני לחקירה, ובסופו של יום שילם לשם כך סכום של 174,000 ש"ח.

המפרק פתח בחקירה בהתאם להוראת בית המשפט המחוזי. חקירת המפרק ארכה קרוב לשלוש שנים, ובמהלכה נחקרו כ-20 עדים ונבחנו חומרים רבים; וביום 3.10.2011 הגיש המפרק לבית המשפט דו"ח חקירה (להלן: דו"ח החקירה).

3. כפי שפורט בדו"ח החקירה, הון המניות של החברה כולל מניות רגילות ומניות בכורה, כשמניות הבכורה מעניקות בין היתר עדיפות להחזר ההשקעה בחברה במקרה של פירוק. ככלל, מניות הבכורה הוקצו לגורמים שהשקיעו סכומי כסף במונלייט, בתמורה להשקעתם; ועוד הוענקו לאותם משקיעים זכויות ביחס למינוי דירקטורים. המערערת ב-ע"א 7102/12 (להלן: JKV) היא חברה גרמנית המחזיקה בכ-88% ממניות הבכורה במונלייט, ומצויה בבעלותו של מר אויגן פיהוף (להלן: פיהוף), איש עסקים גרמני (כמפורט בסעיף 18.3 לדו"ח החקירה). בעל מניות בכורה נוסף הוא מר עמוס מיכלסון (להלן: מיכלסון), שמחזיק במניות באמצעות חברות שבבעלותו. בדו"ח החקירה פורט עוד כי בעלי המניות משתייכים לקבוצת מיעוט ולקבוצת רוב, כשלחברי כל קבוצה יש אינטרסים משותפים, המנוגדים לאלה של חברי הקבוצה השנייה. קבוצת הרוב כוללת את פיהוף ומיכלסון וכן בעלי מניות רגילות המקורבים להם, ובהם מר מנפרד רוגמן (להלן: רוגמן), איש עסקים גרמני נוסף שהשקיע במונלייט; המערער 2 ב-ע"א 7671/12 (להלן: זבולוני); והמשיבים 10 ו-11. קבוצת המיעוט כוללת את דביר ובהגן וכן את המשיבים 9-6, המחזיקים אף הם במניות רגילות (המשיבים 9-4 להלן: קבוצת המיעוט). חברי קבוצת המיעוט מחזיקים בידיהם כ-30% מהמניות הרגילות של החברה.

במועצת המנהלים של מונלייט חברים 8 דירקטורים המחזיקים ב-10 קולות הצבעה, ובמועד פירוקה היו 8 מהקולות שייכים לקבוצת הרוב – רוגמן, ש"פעל כעושה דברו של פיהוף", החזיק ב-3 קולות, ויתר החברים החזיקו בקול אחד לכל אחד. שלושה דירקטורים ובהם זבולוני פעלו לפי דו"ח החקירה לטובת המשקיעים הגרמנים; והמערער 1 ב-ע"א 7671/12 (להלן: כהן) ודירקטור נוסף פעלו מטעם מיכלסון. שני קולות בדירקטוריון היו שייכים לדביר ובהגן, מטעם קבוצת המיעוט (סעיף 19 לדו"ח החקירה).

בהתאם לאמור מגדיר המפרק בדו"ח החקירה את פיהוף כבעל השליטה במונלייט.

4. על פי דו"ח החקירה, קיימות ראיות לכאורה התומכות בחלק מרכזי מטענות דביר ובהגן בנוגע להתנהלותם של רבים מחברי קבוצת הרוב ונושאי המשרה מטעמם, ובקשר לנסיבות כניסת החברה לפירוק; ונמצא כי דומה שיש לחברה עילות תביעה פוטנציאליות נגד פיהוף, כהן, זבולוני ואחרים, בין היתר בגין הפרת חובות אמונים, חובות זהירות וחובות הגינות, ופעולות בחוסר תום לב ובניגוד לטובת החברה. הומלץ להעמיד את התביעה על סכום של 12 מיליון דולר, בצירוף ריבית והצמדה משנת 2007.

בקליפת אגוז, המפרק מצא בחקירתו כי בעלי מניות ודירקטורים מקבוצת בעלי מניות הרוב ובראשם פיהוף, פעלו משיקולים זרים וממניעים פסולים שלא בטובת החברה, ואף פעלו במכוון להכנסת החברה לפירוק. זאת בעקבות סכסוך שנתגלע בין קבוצת הרוב לקבוצת המיעוט על רקע הצעה שהועלתה ביוזמתו של פיהוף למזג את מונלייט עם חברה מתחרה, כשבין היתר צוין כי שוויה של מונלייט לפי הצעת המיזוג הוא כ-15 מיליון דולר, בעוד שההשקעות בחברה משקפות שווי של כ-30 מיליון דולר (סעיפים 63-62, 86, 151 לדו"ח החקירה). על פי המפרק, לאחר שנכשלה עסקת המיזוג פעלה קבוצת הרוב לפירוק החברה, כשההחלטה על הפירוק התקבלה בדירקטוריון ברוב של 8 מול 2, והמתנגדים היו דביר ובהגן (שם, בסעיף 38); ולאחר מכן, תוך הצגת מצג שווא לפני המפרק, נמכר במסגרת הליך התמחרות קניינה הרוחני של מונלייט – הוא הנכס המרכזי שלה – לחברה אחרת שבשליטת פיהוף, במחיר נמוך משמעותית משוויו האמיתי (שם, בסעיפים 140-134; וראו את החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.5.2006, המאשרת את הליך ההתמחרות (להלן: החלטת ההתמחרות); על החלטה זו הוגש ערעור שנמחק לנוכח ההחלטה להורות על חקירה, ע"א 5255/06 מיום 7.9.2009). אותה חברה לא עשתה כל שימוש בקניין הרוחני, ותחת זאת הועבר הידע הטכנולוגי לחברה אחרת, אף היא בשליטת פיהוף, וזו בתורה נמכרה במחיר של 23 מיליון דולר לכל הפחות (סעיפים 146-139 לדו"ח החקירה).

יחד עם דו"ח החקירה שהגיש המפרק, הוגשה גם בקשה למתן הוראות (בקשה מס' 56). בבקשה זו צוין כי באותה עת נותר בקופת הפירוק סכום של כ-830,000 ש"ח, לאחר שהוסדרו תביעותיהם של כלל עובדי ונושי החברה למעט אחד – המשיב 6 (להלן: רבינוביץ'), שהועסק על ידי החברה והוא גם בעל מניות בה המשתייך לקבוצת המיעוט. תביעת החוב של רבינוביץ' נדחתה על ידי המפרק והערעור עליה הועבר לבית הדין לעבודה (עב' (אזורי ת"א) 8198-07), שם ההליכים עוכבו בהסכמה, כש"רבינוביץ' הסכים כי סכומים נוספים ייתבעו מכספים שיתקבלו בקופת הפירוק עקב תביעות שיוגשו לאחר השלמת החקירה". בהתייחס לזכות התביעה של החברה כעולה מדו"ח החקירה, המפרק טען כי ללא מימון חיצוני לא יהיה ביכולתה של החברה לממן את העלויות הכרוכות בניהול הליך משפטי. זאת לנוכח סכום התביעה, שלפי דו"ח החקירה עשוי לעמוד על מיליוני דולרים, וסכומי האגרה ושכר הטרחה שתידרש החברה לשלם בגדרי ההליך; וכן לנוכח המורכבות הצפויה של ההליך, שהמפרק העריך שיהיה ממושך ומסועף. לפיכך המליץ המפרק להורות על נקיטת הליכים על ידי החברה, רק ככל שתתקבל התחייבות מצד "בעלי המניות שימצאו בכך עניין" למימון חיצוני של עלויות ניהול התביעה.

5. הגשת דו"ח החקירה הובילה למסכת מסועפת של בקשות והחלטות ביניים בגדרי הליך הפירוק. תחילה, בית המשפט הורה על קבלת תגובת בעלי המניות לדו"ח החקירה והבקשה למתן הוראות שהוגשה יחד עימו (החלטה מיום 16.11.2011). בתגובת קבוצת המיעוט לדו"ח החקירה, שהוגשה ביום 29.11.2011, הציעה קבוצת המיעוט כי זכות התביעה הנטענת של החברה תומחה להם. בתמורה לכך ישולם לחברה חלק מפירות התביעה, במידה שזו אכן תתקבל, בשיעור של 15% (לאחר ניכוי הוצאות ניהול התביעה); ובנוסף יוותר רבינוביץ' על תביעתו כלפי החברה, וכך גם דביר ביחס להחזר השקעתו במימון החקירה.

במקביל לכך, כהן, זבולוני והמשיב 11 הגישו ביום 29.11.2011 בקשה לעיון במסמכים ובראיות שעל בסיסם נערכה חקירת המפרק, ובקשות דומות הוגשו גם על ידי JKV ועל ידי המשיבה 10, שהיא חברה בבעלות אחד הדירקטורים שפעלו מטעם מיכלסון. יוער כי בהחלטות מימים 1.12.2011 ו-4.12.2011 ניתנו למבקשי העיון בחומרי החקירה ארכות להגשת תגובתם לדו"ח החקירה, עד לאחר שתוכרע בקשתם; ועוד יוער כי ביום 21.12.2011 ביקשה קבוצת המיעוט כי בית המשפט יורה למפרק להגיב להצעתם בדבר המחאת זכות התביעה, ובתגובה מיום 27.12.2011 ביקשו כהן, זבולוני והמשיב 11 כי יתאפשר לכלל בעלי המניות להגיב באשר לאפשרות הגשת התביעה ואופן מימונה. ביום 28.12.2011 קבע בית המשפט כי אין מקום להגשת תגובות נוספות, מעבר לאלה שכבר הורה על הגשתן (להלן: ההחלטה שלא לאפשר תגובות נוספות).

המפרק התנגד לחשיפת חומרי החקירה; ואילו הכונס הרשמי, הוא המשיב 3 (להלן: הכנ"ר) הצביע על קיומם של שיקולים נוגדים בעניין זה, והביע את עמדתו כי שומה על מבקשי העיון להגיש רשימה מפורטת של מסמכים שברצונם לעיין בהם, ויש להכריע ביחס לכל מסמך לגופו תוך איזון בין השיקולים השונים.

בהחלטה מיום 26.3.2012 אימץ בית המשפט את עמדת הכנ"ר ביחס לגילוי המסמכים, וקבע כי על הצדדים לפעול לפי המתווה שהוצע על ידו. בהתייחס להגשת תגובות מטעם הצדדים לדו"ח החקירה, בית המשפט העיר כי המדובר ב"הליך מקדמי שאינו מוכר בדין" ובפרט משהמפרק טרם ביקש סעד ממשי כנגד מי מבעלי המניות; ונקבע כי "המקום הראוי בו יוכלו בעלי המניות להגיב ולהתמודד עם טענות המפרק הינו אם וכאשר תוגש נגדם תביעה [...] בשלב זה אין לפתוח 'משפט זוטא' אודות הטענות שכולל דו"ח המפרק" (להלן: החלטת גילוי המסמכים).

6. ביני לביני, ביום 13.12.2011, הגישה JKV בקשה נוספת, שעניינה השלמת חקירת המפרק (בקשה מס' 60). JKV ביקשה כי בית המשפט יורה למפרק לבחון את התנהלותה של קבוצת המיעוט ואת חלקה בכניסת החברה לפירוק ובניסיון להשתלט על קניינה הרוחני. המפרק הגיש את תגובתו לבקשה ביום 1.1.2012, שבה נטען כי דין הבקשה להידחות, והודגש כי בגדרי חקירתו ראה המפרק לנגד עיניו עילות תביעה פוטנציאליות הן של קבוצת המיעוט והן של קבוצת הרוב.

עוד יצוין כי ביום 12.3.2012 הקדימה JKV והגישה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בנפרד מהליך הפירוק, תביעה נגד המשיבים 7-4 בגין אותה מסכת עובדתית שאליה התייחס המפרק בדו"ח החקירה (ת"א 19187-03-12). בתביעה, על סך 10 מיליון ש"ח, נטען כי חברי קבוצת המיעוט הפרו את חובותיהם כלפי החברה וכי הם אחראים לנזקים שנגרמו לה ולירידת השקעתה של JKV לטימיון.

7. המפרק הגיש את תגובתו לבקשת קבוצת המיעוט כי זכות התביעה הנטענת של החברה תומחה להם, עוד ביום 9.1.2012. המפרק הביע את עמדתו כי הפתרון המוצע נותן מענה "אפשרי וראוי" לקשיים בעניין מימון עלויות התביעה, וחידד את התנאים שעל בסיסם יש לגישתו להמחות את זכות התביעה: קבוצת המיעוט תישא במלוא עלויות התביעה, וכן בתשלומים הכרוכים באחזקת החברה במהלך תקופת ניהול התביעה; והתמורה שתקבל קופת הפירוק מתוך פירות התביעה ככל שתתקבל, תעמוד על 25% מהסכום שייפסק, ללא ניכויים – חלף השיעור של 15% שהוצע על ידי קבוצת המיעוט.

קבוצת המיעוט הגישה ביום 16.4.2012 בקשה למתן החלטה בבקשתם שזכות התביעה של החברה תומחה להם, לנוכח חשש מהתיישנות עילות התביעה; ובעקבות זאת הגישה JKV תגובה שבה נטען כי טרם הגיעה העת להכרעה בבקשה להמחאת זכות התביעה, היות שטרם חלף המועד להגשת התגובות לדו"ח החקירה מטעם יתר בעלי המניות. הודגש כי הצדדים פועלים בהתאם להוראת בית המשפט בהחלטת גילוי המסמכים "בדחיפות ובמהירות הנדרשת", ויש להמתין עד לסיומו של הליך זה. כן הודגש כי בהחלטה מיום 28.12.2011 קבע בית המשפט כי JKV תוכל להגיב לבקשה להמחות את זכות התביעה של החברה לקבוצת המיעוט, לאחר שהמפרק יגיש את תגובתו לה, "ובכוונתה של JKV להתייחס לנושא זה בהרחבה במסגרת תגובתה לדו"ח המפרק, לאחר השלמת שלב העיון במסמכים".

בהחלטה מיום 22.4.2012 קבע בית המשפט כי "הדיון בזכות התביעה ובהמחאתה להבדיל מהדיון בתביעה גופה אם וכאשר תוגש הינה התייעצות פנימית אשר לנתבעים הפוטנציאליים אין בה מעמד. זכות התגובה וההתנגדות של המשיבים ראשיתה מרגע שתוגש נגדם תביעה לגופו של עניין" (להלן: החלטת זכות התגובה).

JKV עתרה לעיון חוזר בהחלטה זו, בנימוק שהוקנתה לה הזכות להגיב להסדר המחאת הזכות; וביום 6.5.2012 נעתר בית המשפט לבקשה, "לפנים משורת הדין ובלא שיהיה בכך לגרוע מהאמור בהחלטותי הקודמות", והתיר ל-JKV להגיש את תגובתה.

8. JKV הגישה ביום 13.5.2012 את תגובתה לבקשה להמחות לקבוצת המיעוט את זכות התביעה של החברה, וטענה כי יש להבחין בין מצב שבו מבוקש להמחות זכות תביעה של חברה בפירוק כנגד צד שלישי, לבין מצב שבו הנתבעים הפוטנציאליים הם בעלי מניות, כבמקרה דנן. נטען כי הסכסוך בענייננו הוא במהותו סכסוך אזרחי בין בעלי מניות שאינו חלק מהליך חדלות הפירעון, וכי המחאת זכות התביעה תהווה הלכה למעשה התערבות פסולה בסדרי הנשייה. כך משום שבעוד לבעלי מניות הבכורה, ובראשם JKV, נתונה זכות קדימה לחלוקת עודפי החברה בפירוק – במקרה שהתביעה תתקבל, הכספים שישולמו יהיו אמנם שייכים לחברה אך יוותרו בידי קבוצת המיעוט.

הכנ"ר הודיע לבית המשפט כי הוא תומך בהמחאת זכות התביעה, בעמדתו שהוגשה ביום 6.6.2012. לשיטת הכנ"ר, המחאת זכות התביעה לקבוצת המיעוט היא  "הפתרון הראוי והנכון ביותר, בנסיבות המקרה דנן, על מנת להשיב לבעלי מניות המיעוט את אשר השקיעו בחברה,  עובר לפירוקה ואף לאחר מכן". עם זאת הוטעם כי ההמחאה צריך שתיעשה בכפוף לחשיפת נוסח ההסכם והעמדתו לאישור בית המשפט, וכי שיעור התמורה שראוי שתועבר לקופת הפירוק הוא 20% מהסכום שייפסק בתביעה, לאחר ניכויים.

9. יצוין כי המפרק הגיש בקשה למתן הוראות ביחס להליך גילוי המסמכים, ביום 3.5.2012. בבקשה נטען כי לאחר שיג ושיח, העמידה JKV את רשימת המסמכים המבוקשים על 80 – והגם שלגישת המפרק זו דרישה רחבה מדי המהווה "דיג" של מסמכים, הוא מסכים להעברתם מלבד שניים: תמלול החקירה של מר ערן אופק, שהוא איש עסקים שנכח בדיונים בין חברי קבוצת הרוב על פירוקה של מונלייט, שחוסה תחת חיסיון; והנספחים לתצהירו של דביר, שבשונה מהתצהיר עצמו לא נכללו ברשימת המסמכים המבוקשים. ביום 7.5.2012 הודיעה JKV כי לעמדתה יש להעביר לידיה גם את המסמכים האלה; ובסופו של יום אכן הועברו לידיה העתקים של כל המסמכים המבוקשים (ראו הודעה מטעם JKV מיום 5.6.2013; החלטת בית המשפט מיום 10.11.2013).

ההחלטה שבמוקד הערעורים