- ביום 19.7.2012 ניתנה החלטת בית המשפט בשאלת המחאת זכות התביעה הנטענת של החברה לידי קבוצת המיעוט. בית המשפט עמד על כך שבגדרי הפרשה תלויים ועומדים הליכים נוספים, ובהם הליך גילוי המסמכים, וחרף זאת מצא ליתן את החלטתו במועד שניתנה. כך הואיל וחלפו כשמונה חודשים מיום שהוגשה הבקשה, וקיים חשש שאם לא תוכרע עשויה להישמע טענת התיישנות בגין חלק מעילות התביעה; מאחר ששאלת המחאת זכות התביעה, להבדיל מהסכסוך בין בעלי המניות לגופו, היא שאלה משפטית גרידא; ומשום שתוצאותיו של הליך גילוי המסמכים ממילא יהיו רלוונטיות רק בגדרי התובענה הפוטנציאלית, ולא בדיון המקדמי על עצם הגשתה.
בהקשר לקבלת עמדת בעלי המניות המשתייכים לקבוצת הרוב קודם לקבלת החלטה, נקבע כי ככלל אין מקום להגשת "הגנה מקדמית" על ידי הנתבע הפוטנציאלי. זאת מטעמי יעילות דיונית ובהיעדר זכות קנויה למעורבות בהליך של התייעצות בין הגורמים המופקדים על ניהול הפירוק. כך גם בענייננו, כפי שנקבע עוד בהחלטת גילוי המסמכים.
- בהמשך לכך ולגופו של עניין, בית המשפט מצא כי אין ממש בהבחנה שביקשה JKV למתוח בין המחאת תביעה נגד צד שלישי – אפשרות שהוכרה זה מכבר ב-ע"א 7602/09 בנק הפועלים בע"מ נ' CIBEL FINANCIERE S.A (10.2.2011) (להלן: עניין סיבל) – לבין המחאת תביעה נגד בעל מניות. נקבע כי ההלכה בעניין סיבל עניינה בעצם יכולתו וחובתו של מפרק חברה להמחות זכות תביעה שלה, ללא שהדבר מותנה בזהות הנתבעים. עוד נקבע כי "המפתח להכרעה" בענייננו הוא הבחנה אחרת: זו שבין בעלי מניות במעמדם כנושים או כחייבים של החברה, לבין בעלי מניות "במעמדם השיורי", הזכאים לחלק ביניהם את נכסי החברה לאחר תשלום מלוא חובותיה. מיצוי עד תום של זכות החברה לתבוע בעלי מניות בגין עוולות שגרמו לה או צמצום קופתה שלא כדין, הוא שלב נפרד מזה של חלוקת הזכויות השיוריות בין בעלי המניות בהתאם לאחזקותיהם; ולפיכך נדחתה טענת JKV כי ההמחאה הנדונה משנה את סדרי הקדימויות בין בעלי המניות ומהווה ניצול לרעה של הליכי חדלות הפירעון.
בית המשפט הוסיף ודן בהשגות עובדתיות שהעלתה JKV כנגד דו"ח המפרק, ועיקרן בטענה שלא קבוצת הרוב כי אם קבוצת המיעוט, היא שעוולה כלפי החברה והביאה לפירוקה. בהחלטה הודגש כי מדובר במחלוקת מורכבת, שאין מקום לבררה ב"דרך מקוצרת" של בקשה למתן הוראות או בעריכת "משפט זוטא" לבירור לאיזו מקבוצות בעלי המניות עילת תביעה מוצקה יותר; ו"'הרע במיעוטו' הוא מתן שיקול דעת רחב למפרק להגיע למסקנות מקדמיות על מי מהצדדים הוא 'מטיל את יהבו'".
סיכומו של דבר, בית המשפט קיבל את הבקשה להמחות את זכות התביעה של החברה לקבוצת המיעוט בהתאם לעמדת הכנ"ר, תוך שהודגש כי אין בכך משום קביעת ממצא לגופה של המחלוקת הניטשת בין הצדדים המסוכסכים. על JKV הושתו הוצאות בסך של 20,000 ש"ח, חציו של הסכום לטובת המפרק וחציו לטובת קבוצת המיעוט (להלן: החלטת המחאת זכות התביעה).
השתלשלות האירועים לאחר החלטת המחאת זכות התביעה
- JKV וכהן וזבולוני, כולם מקבוצת הרוב, הגישו לבית משפט זה ערעורים נפרדים – JKV הגישה את ע"א 7102/12 ביום 30.9.2012, וכהן וזבולוני הגישו את ע"א 7671/12 ביום 23.10.2012. שני הערעורים מופנים נגד החלטת המחאת זכות התביעה, וכן כלפי החלטות ביניים נוספות שניתנו בגדרי הליך הפירוק בקשר עם דו"ח החקירה, כפי שיפורט בהמשך.
- ביום 8.7.2013 הגיש המפרק לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת למתן הוראות, שבמסגרתה ביקש את אישורו של בית המשפט להסכם המחאת זכות התביעה שגובש בינו לבין קבוצת המיעוט (בקשה מס' 72). על פי ההסכם, זכויות התביעה של החברה נגד בעלי מניות או נושאי משרה בה, יומחו לקבוצת המיעוט בתמורה ל-20% מהתשלומים שיתקבלו עקב התביעה ככל שיתקבלו, לאחר ניכוי הוצאות ניהול התביעה. כן הוסכם כי קבוצת המיעוט תנהל את התביעה לפי שיקול דעתה, ותישא בעלויות התביעה ובתשלומים הכרוכים באחזקת החברה בתקופת ניהול התביעה; ועוד הוסכם כי רבינוביץ' "מוותר על מלוא יתרת תביעת החוב שהוגשה על ידו", וכי דביר מוותר על דרישתו כי יוחזר לו הסכום שהעמיד לשם ביצוע חקירת המפרק (להלן: הסכם ההמחאה).
JKV מצידה ביקשה מבית המשפט כי יעכב את מתן ההחלטה בבקשה לאישור הסכם ההמחאה, עד להכרעה בערעורים דנן. JKV הדגישה כי בעוד שהחלטת המחאת זכות התביעה ניתנה לאלתר וללא שהוגשה מטעמה תגובה לדו"ח החקירה, לנוכח החשש מהתיישנות עילות התביעה – הסכם ההמחאה הוגש לבית המשפט רק כשנה לאחר מכן; ועוד הודגש כי לפי הסכם ההמחאה, ויתוריהם של רבינוביץ' ודביר על תביעותיהם כלפי המפרק מותנים בכך שהערעורים יידחו – ומשכך נטען כי יש מקום להמתין עם מתן החלטה בבקשה לאישור הסכם ההמחאה. כן העלתה JKV השגות שונות באשר לתוכן ההסכם, כגון שנקבע בו כי משיעור התמורה שתקבל קופת הפירוק ינוכו הוצאות ניהול התביעה, בניגוד לעמדת המפרק כפי שהובעה בתגובתו מיום 9.1.2012.
במקביל הגישה JKV בקשה לעיכוב ביצוע החלטת המחאת זכות התביעה (בקשה מס' 66), שבה נטען כי הגשת תביעה מטעם קבוצת המיעוט תהווה צעד בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לחזור ממנו במקרה שתבוטל ההחלטה שלפיה תומחה לקבוצת המיעוט זכות התביעה של החברה; בעוד שעיכוב הגשתה לא יסב כל נזק. בנוסף נטען כי סיכויי הערעור גבוהים.
בהחלטה מיום 7.11.2013 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט, כתוארו אז, א' אורנשטיין) את הבקשה לעיכוב ביצוע החלטת המחאת זכות התביעה, ואישר את הסכם ההמחאה. בהתייחס לעיכוב הביצוע, נקבע כי הנזק שעשוי להיגרם ל-JKV מתמצה בהוצאות המשפטיות ומצוי אך במישור הכספי, ולכן לא תהיה מניעה להשיב את הגלגל לאחור במקרה שהערעור יתקבל. לא הובעה עמדה בנוגע לסיכויי הערעור, בהינתן שבית המשפט המחוזי אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו שלו. באשר להסכם ההמחאה, בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערב בהסכמות הצדדים להסכם ביחס לגובה התמורה שתועבר לקופת הפירוק, משהדברים מהווים "פועל יוצא" של החלטת המחאת זכות התביעה. משכך, נקבע כי זכות התביעה שהומחתה לקבוצת המיעוט תמומש בהתאם להסכם ההמחאה (להלן: החלטת אישור הסכם ההמחאה).
- בעקבות מתן החלטת אישור הסכם ההמחאה, הגישה JKV בקשה לתיקון הודעת הערעור ב-ע"א 7102/12, כך שזה יתייחס גם להחלטה בדבר אישור הסכם ההמחאה. בקשה זו נדחתה בבית משפט זה (החלטת כבוד הרשמת ל' בנמלך מיום 26.2.2014), מן הטעם שהחלטת אישור הסכם ההמחאה טפלה להחלטת המחאת זכות התביעה ומהווה יישום שלה גרידא, ומדובר אפוא ב"החלטה אחרת" שנדרשת רשות כדי לערער עליה. לא נמצא לאפשר ל-JKV להוסיף טענות הנובעות מהתפתחות מאוחרת להחלטת המחאת זכות התביעה, הואיל ויש בהן כדי "לחרוג מן העילה ומן העובדות שנפרשו ונדונו בבית המשפט קמא" (שם, בפסקה 3).
כן דחתה הרשמת את טענת המפרק כי אף החלטת המחאת זכות התביעה היא "החלטה אחרת" הטעונה רשות ערעור, ומשכך יש להורות על מחיקת הערעורים שלפנינו, משנקבע כי ההחלטה "מהווה 'יחידה דיונית' העומדת על רגליה ובה הוכרעה מחלוקת מתוחמת שהתגלעה בין הצדדים" (שם, בפסקה 4).
ביום 25.6.2014 התקיים דיון בשני הערעורים במאוחד, וטיעוני הצדדים נשמעו לפני הרכב בראשות הנשיא א' גרוניס. עקב פרישתו של הנשיא גרוניס מכס השיפוט, החליטה הנשיאה מ' נאור למנות אותי תחתיו בהרכב (בהחלטה מיום 27.4.2015). הצדדים נתבקשו להודיע את עמדתם ביחס למתן פסק דין בהרכב הנוכחי, והם הודיעו כי אינם מתנגדים לכך, מלבד המשיבים 10 ו-11 שלא הגישו תגובה מטעמם; וביום 19.11.2015 נקבע כי יינתן פסק דין על ידי מותב זה ללא שיקוים דיון נוסף בעל-פה.
- להשלמת התמונה יצוין כי ביום 27.2.2014 הוגשה לבית המשפט המחוזי, במסגרת ת"א 19187-03-12 שהגישה JKV נגד קבוצת המיעוט, תביעה שכנגד על סך של 80 מיליון ש"ח, על פי הסכם ההמחאה. התביעה שכנגד נסמכת בעיקרה על דו"ח החקירה, ונטען בה כי חברי קבוצת הרוב הפרו חובות המוטלות עליהם כבעלי מניות וכנושאי משרה, ומעשיהם אף מבססים עילות נוספות מתחום דיני החברות; הם אחראים לעוולות של רשלנות, הפרת חובה חקוקה ותרמית; וכן להפרת חובות חוזיות. הנתבעים בתביעה שכנגד הם JKV, פיהוף, כהן, זבולוני ואחרים. יוער כי ההליך האמור מצוי בשלבים מקדמיים בלבד, לאחר שהוגשו כתבי טענות הצדדים אך טרם החל ניהול ההוכחות, וקבועה ישיבת קדם-משפט ליום 2.1.2018 (החלטת כבוד השופטת ל' ביבי מיום 20.7.2017).
בהערת אגב יוער כי הגם שבפועל הוגשה כאמור התובענה שהגשתה היא שנדונה בהחלטות נושא הערעורים, אוסיף ואתייחס להלן לתובענה כ"פוטנציאלית", בהתאם למהותה בעת מתן ההחלטות.
הטענות בערעורים
- ערעורה שלJKV מופנה כנגד החלטת המחאת זכות התביעה וכן כנגד החלטת גילוי המסמכים. JKV טוענת כי בית המשפט ייחס בשגגה למפרק את הבקשה להמחות את זכות התביעה, כשלמעשה לא הוגשה מטעמו בקשה כאמור אלא רק על ידי קבוצת המיעוט בתגובתם לדו"ח החקירה. הכרעה בבקשת קבוצת המיעוט במועד שבו הוכרעה מהווה לגישת JKV יישום שגוי של עניין סיבל, משום שטרם מוצתה האפשרות שהמפרק הוא שיגיש תביעה בשם החברה; וממילא אין להמחות את זכות התביעה למי שלחברה עומדת עילת תביעה פוטנציאלית נגדו. בנוסף נטען כי בית המשפט המחוזי שגה כשקבע כי החלטתו לאשר את ההמחאה נעשתה בהתאם לעמדת הכנ"ר, בעוד שזה טען כי אין לאפשר לחברי קבוצת המיעוט לתבוע אלא בגין נזקיהם האישיים, ועד לתקרת חלקם השיורי כבעלי מניות. עוד מוטעם כי בית המשפט לא דן בדו"ח החקירה לגופו, ובקשתה של JKV להורות על השלמת חקירה לא הוכרעה על ידו; כשלטענת JKV אין בסיס עובדתי לסברה שלפיה קיימת "קבוצת רוב" שחבריה בעלי אינטרסים משותפים או שפעלו באופן מתואם – והמפרק הטיל את יהבו על טענות קבוצת המיעוט ללא שבדק את טענותיה של קבוצת הרוב. JKV עומדת גם על כך שלהבדיל מהבעלים שלה, פיהוף, היא אינה נזכרת בדו"ח החקירה כאחד מן הגורמים שלגישת המפרק קמה לחברה זכות תביעה כלפיהם, והפניית הטענות כלפיה תהווה "הרמת מסך הפוכה".
בערעור מודגש כי JKV השקיעה במונלייט למעלה מ-7 מיליון דולר, וכי במרבית שנות קיומה של מונלייט היווה סכום זה את המימון הבלעדי לקיומה, כאשר בתמורה קיבלה JKV את מניות הבכורה שברשותה המעניקות עדיפות בסדרי הנשייה במקרה של פירוק; וכן מודגש כי לבד מניהול התביעה שהומחתה, הליך פירוק החברה הסתיים. לפיכך נטען כי לקופת הפירוק לא תצמח כל תועלת מהמחאת זכות התביעה של החברה, ומדובר בניצול לרעה של הליך חדלות הפירעון לצורך סכסוך אזרחי. כך משום שקבלת התביעה "תהווה בפועל שינוי של החלוקה השיורית בין בעלי המניות בחברה" ותזכה את קבוצת המיעוט "בתמורה עודפת על חלקם"; היות שככל שתתקבל התביעה יוותר בידי קבוצת המיעוט חלק הארי של הסכום שייפסק לטובת החברה, באופן שישדרג את מעמד חברי קבוצת המיעוט בסולם הנשייה בניגוד לעקרון השוויון בין נושים החולש על דיני חדלות הפירעון. במיוחד נכון הדבר ביחס לרבינוביץ', שתביעת החוב שהגיש נדחתה על ידי המפרק – וכעת יכול שייפרע את הסכום הנטען מכוח התביעה שהומחתה. לנוכח האמור טוענת JKV כי החלטת המחאת זכות התביעה הביאה לביטול זכות הקדימה הצמודה למניות הבכורה שלה ומהווה "ענישה אזרחית" שאין לה מקום. ככל שהוחלט כי זכות התביעה של החברה היא נכס שניתן למכור, טוענת JKV כי טובתה של קופת הפירוק מחייבת למוכרו למרבה במחיר, כגון במסגרת מכרז.
לבסוף נטען מטעם JKV כי לא היה מקום לחייבה בהוצאות בגדרי החלטת המחאת זכות התביעה, הואיל ולא היא יזמה את הליך המחאת הזכות, וההוצאות שנגרמו למפרק ולקבוצת המיעוט לא נבעו מהתגובה שהגישה JKV.
- ערעורם של כהן וזבולוני מכוון נגד החלטת המחאת זכות התביעה, וכן נגד ההחלטה שלא לאפשר תגובות נוספות, החלטת גילוי המסמכים, והחלטת זכות התגובה. כהן וזבולוני טוענים כי בדו"ח החקירה נפלו טעויות ואי-דיוקים, במיוחד בנוגע לטענות שהועלו נגד קבוצת המיעוט ובנוגע למסקנות האישיות לגבי הנתבעים הפוטנציאליים; וקמה חשיבות עליונה לשמיעת עמדתם, לנוכח החשש שניהול התביעה ירוקן את קופת החברה ויאיין את האפשרות של בעלי המניות לחלץ חלק מהשקעתם בה, כשייתכן שישנם בעלי מניות אחרים שיוכלו להציע תנאי מימון טובים יותר מאשר קבוצת המיעוט. לצורך כך התבקש העיון בחומרי החקירה, טרם שתתקבל החלטה באשר להמחאת זכות התביעה; ואולם, הגם שבית המשפט הורה בתחילה כי הצדדים יגישו תגובות לאחר גילוי המסמכים, לבסוף הוכרעה בקשת ההמחאה ללא שנשמעה עמדת כלל בעלי המניות, הן בהתייחס לדו"ח החקירה עצמו והן בהתייחס להמחאת זכות התביעה.
על רקע זה טוענים כהן וזבולוני כי החלטת המחאת זכות התביעה שגויה משהיא סותרת החלטות קודמות של בית המשפט, עומדת בניגוד לכללי הצדק הטבעי ושוללת את "זכויותיהם הדיוניות והמהותיות".
- המשיבים טוענים כי דין הערעורים להידחות, וסומכים ידיהם על קביעותיו של בית המשפט המחוזי. קבוצת המיעוט טוענת כי עניינם של הערעורים אינו אלא בניסיון למנוע ירידה לחקר האמת ביחס לנסיבות פירוק החברה ומכירת נכסיה. לטענת קבוצת המיעוט אין ממש בטענות על אודות פגיעה בזכויותיהם הדיוניות של מי מבעלי המניות או הנתבעים הפוטנציאליים, בהינתן שאין להם זכות מוקנית להתערב בהליך המחאת הזכות או בתנאיה, שהוא הליך פנימי בין הגורמים האמונים על תיק הפירוק; מה גם שממילא ניתנה למערערים "הבמה הראויה והאפשרות המלאה ליתן את תגובתם" ביחס לדו"ח החקירה, "בוודאי בהינתן רצף הבקשות והתגובות שהוגשו על-ידם". נטען כי בדין נקבע שלמפרק נתון שיקול דעת רחב בעניין עילות התביעה, ואין מקום לדיון כפול בטענות ההגנה, שיישמעו בתביעה לגופה.
בהתייחס לטענותיה של JKV, קבוצת המיעוט טוענת כי בית המשפט בענייננו יישם נכונה את שנקבע בעניין סיבל, ואין נפקות לכך שהמפרק לא הודיע שהוא אינו מוכן לנהל את התביעה, אלא רק שאין די משאבים לכך בקופת הפירוק; ואף לא לכך שהצדדים לתביעה הם כולם בעלי מניות, משום ששלב מיצוי זכות התביעה של החברה נבדל משלב חלוקת פירות התביעה בהתאם לסדר הנשייה. נטען כי זכויותיה של JKV כבעלת מניות בכורה אינן מקופחות, משום שהזכאות למרבית פירות התביעה נובעת מנכונותה של קבוצת המיעוט לנהל את התביעה על חשבונה, ללא קשר למקומם בסדר הנשייה, וקופת הפירוק יכולה רק לצאת נשכרת מכך – אם תידחה התביעה לא נגרם לה נזק, ואם תתקבל התביעה, הקופה תרוויח. עוד מדגישה קבוצת המיעוט כי טרם הוכרעה תביעת החוב של רבינוביץ' כעובד החברה, על סך 23 מיליון ש"ח, שהסכמתו לוותר עליה מותנית בדחיית הערעורים דנן; ומשכך טרם הסתיים הליך הפירוק ויש טעם למצות את כל האפיקים האפשריים להעשרת קופת הפירוק. עוד מודגש כי עילות התביעה הנדונות עומדות לחברה ומקורן בנזקים שנגרמו לה, ולכן אינן מתאימות להתברר במסגרת של תביעה אזרחית נפרדת בין בעלי המניות. בהתייחס לטענה שהמפרק לא המליץ להגיש תביעה נגד JKV, קבוצת המיעוט טוענת כי די בכך שבין הגורמים נמנה פיהוף, הוא הבעלים של JKV, ושבדו"ח החקירה מיוחסים גם ל-JKV עצמה מעשיו של פיהוף; ואילו בהתייחס לטענה שניתן להמחות את זכות התביעה לגורם אחר, קבוצת המיעוט מדגישה שהדלת היתה פתוחה לפני כל הצדדים לבקש לעשות כן, ותחת זאת בחרו המערערים לתקוף את דו"ח החקירה.