בשל חשיבותה ורגישותה של הסוגיה שאותה ביקש חוק דחיית שירות להסדיר, התאמנו את הביקורת השיפוטית למאפייניה הייחודים של סוגיה זו וקבענו פעם אחר פעם כי יש לבחון את חוקתיותו ואת המודל ההדרגתי אשר נקבע בחוק על פי "מבחן התוצאה". מטעם זה נדחו בשנת 2006 העתירות בבג"ץ התנועה לאיכות השלטון. קבענו שם כי אילו נדרשנו להכריע על פי מצב הדברים באותה עת היינו מכריזים על בטלות הסדריו של החוק משום שאינו צולח את מבחן המשנה הראשון של תנאי המידתיות והוא - מבחן ההתאמה או מבחן הקשר הרציונאלי בין מטרות החוק ובין האמצעי שנבחר להגשימן. למרות זאת, סברנו, כאמור, כי יש לבחון את חוק דחיית השירות ב"מבחן התוצאה" ובלשון פסק הדין "מבחנו של חוק דחיית השירות הוא בהגשמתו, הלכה למעשה" (שם, פסקה 64). ב-18.7.2007 החליטה הכנסת להאריך את תוקפו של חוק דחיית השירות בחמש שנים נוספות עד ליום 1.8.2012 ובעקבות כך הוגשו חמש עתירות חדשות (בג"ץ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל[פורסם בנבו] (8.9.2009)) (להלן: בג"ץ רסלר). בהחלטה שניתנה בבג"ץ רסלר ביום 8.9.2009 הבענו מורת רוח מן היישום האיטי של ההסדר הסטטוטורי האמור ומן העובדה כי מכלול הנתונים שהוצגו באותה העת לעניין שילוב תלמידי הישיבות בשירות הצבאי ובשירות האזרחי אינו משקף שינוי משמעותי מן הסוג שאליו כיוון פסק הדין בבג"ץ התנועה
--- סוף עמוד 150 ---
לאיכות השלטון. עם זאת, סברנו גם באותו שלב כי יש מקום לדחות את שעת ההכרעה בסוגיית חוקתיותו של חוק דחיית השירות וליתן לחוק זה להוציא את מלוא חמש שנותיו על מנת שניתן יהיה לברר בתום אותה התקופה האם המנגנונים שנקבעו בו החלו לפעול את פעולתם והאם יש בכוחם לחולל את השינוי המשמעותי המיוחל. אלא שתקווה זו נכזבה למרבה הצער ובחלוף כעשר שנים מאז נחקק ההסדר הסטטוטורי הראשון בסוגיה זו נאלצנו לקבוע כי
חוק דחיית שירות במתכונתו הנוכחית לא יוארך ותוקפו יפוג ביום 01.08.2012, בשל היותו בלתי חוקתי גם במבחן התוצאה. וכך ציינתי שם:
חוק דחיית השירות לא הצליח להגשים את התכליות שלשמן נחקק. זאת משום שהמנגנונים שנקבעו בו אין בכוחם להניע תהליכי עומק במגזר החרדי אשר יצמצמו את חוסר השוויון הניכר שהתהווה בחברה הישראלית בכל הנוגע לנשיאה בנטל השירות הצבאי, למצער על דרך של שירות אזרחי (בג"ץ 6298/07 רסלר נ' כנסת ישראל [פורסם בנבו] (21.2.2012) בפסקה 5 לחוות דעתי)
- בעקבות פסק הדין שניתן בבג"ץ רסלר חוקקה הכנסת את תיקון 19 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1988 (להלן:חוק שירות בטחון) והעתירות שבפנינו כוונו במקורן נגד אותו התיקון. אך בטרם שהיה סיפק בידינו להכריע בהן נחקק בעקבות הבחירות לכנסת ה-20, תיקון 21 לחוק שירות בטחון וכתוצאה מכך, השאלה שעמדה לכתחילה ביסוד העתירות דנן והנוגעת לחוקתיותו של תיקון 19 לחוק, הפכה לשאלה תיאורטית אשר אין טעם לעסוק בה עוד (ראו פסקה 10 לפסק דינה של חברתי הנשיאה מ' נאור). הביקורת השיפוטית בפסק דיננו זה מתייחסת, אפוא, להסדר הגיוס התקף כיום לאחר תיקון 21, לפיו הוכנסו תיקונים משמעותיים בחוק לרבות בהוראות תיקון 19 שקדם לו.
- בבג"ץ התנועה לאיכות השלטון משנת 2006, הצטרפתי לדעת הרוב אשר סברה, כאמור, כי יש לדחות את העתירות וכי אף שהחוק אינו צולח את אחד ממבחני המשנה הנוגע למידתיות הפגיעה בשוויון, אין לבטלו כחוק בלתי חוקתי ויש להמתין עד תום התקופה שנקצבה לאותו החוק, על מנת לבחון את תוצאות יישומו הלכה למעשה. ציינתי שם כי אני מצטרפת לדעת הרוב אך הוספתי כי העניין "תם ולא נשלם". הנחתי כבר אז כי מדובר בסוגיה שיהא עלינו לשוב ולהידרש אליה, אך לא שיערתי כי בחלוף למעלה מאחת עשרה שנים מאז ניתן אותו פסק דין וכחמש עשרה שנים מאז נחקק חוק דחיית שירות לראשונה, תעמודנה רגלינו באותו מקום ואולי אף למטה ממנו,
--- סוף עמוד 151 ---