- לעניין סמכותו של שר הביטחון לקבוע את היקף הגיוס בתקופת ההסתגלות השנייה, גם כאשרלא הושגו יעדי הגיוס, מציינת המדינה כי השר לא יוכל להפעיל סמכות זו אלא אם כן יצביע על "טעמים כבדי משקל" המצדיקים זאת. אולם, המדינה לא הבהירה מהם אותם "טעמים כבדי משקל" והאם הם קיבלו ביטוי בהוראות החוק. הכנסת טוענת לעניין זה כי יש לפרש את שיקול דעתו של שר הביטחון כמוגבל, במובן זה שכמות הצווים של דחיית השירות שיוכל לתת בהיעדר עמידה ביעדי הגיוס, חייב יהיה להיות "בסביבת" היעדים שאושרו בממשלה. במילים אחרות, הכנסת סבורה כי בתקופת ההסתגלות השנייה יוכל השר להעניק דחיית שירות רק בהיקף שיבטיח עמידה ב"מעין מכסות" הנקבעות על בסיס יעדי הגיוס. לפי פרשנותה של הכנסת, נוכח הדרישה הקבועה בחוק שיעדי הגיוס יגדלו מדי שנה, ברור שמספר הדחיות ששר הביטחון יהיה רשאי לתת בתקופת ההסתגלות השנייה ילך ויצטמצם ככל שיחלוף הזמן.
דיון
- השאלה הניצבת להכרעתנו הינה חוקתיותו של הסדר הגיוס החדש שקבעה הכנסת בחוק שירות ביטחון. נקודת המוצא של הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת היא חובתו של בית המשפט לנהוג בריסון. לא על נקלה יתערב בית המשפט בחקיקה ראשית שנתקבלה על ידי הכנסת, המבטאת את רצון העם. עם זאת, הריסון הנדרש אינו מונע הפעלת ביקורת שיפוטית על פי המבחנים הנהוגים בשיטתנו המשפטית שכן לצד חובתו של בית המשפט לפעול באיפוק ובריסון מוטלת עליו חובה נוספת שאינה פחות חשובה: להגן על זכויות האדם בישראל על פי גבולותיה של פיסקת ההגבלה ולהבטיח שזכויות אלה תכובדנה על ידי כל רשויות השלטון (ראוע"פ 6659/06 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד סב(4) 329, 373-372 (2008); בג"ץ 3752/10 רובינשטיין נ' הכנסת, [פורסם בנבו] פיסקה 22 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל (17.9.2014)). עקרונות יסוד אלה עומדים בבסיס המבחנים החוקתיים והם ינחו אותנו בעת בחינתו של הסדר הגיוס החדש שקבעה הכנסת.
- הבחינה החוקתית מתפצלת כידוע לשלושה שלבים מרכזיים. בשלב הראשון ("שלב הפגיעה"), בוחן בית המשפט אם החוק העומד לביקורת שיפוטית פוגע בזכות יסוד חוקתית. אם התשובה לכך שלילית מסתיימת הבחינה החוקתית (ראו למשל,בג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי, פ"ד סה(1) 782, 817-816 (הנשיאה ד' ביניש) (2012) (להלן: עניין חסן); בג"ץ 2442/11שטנגר נ' יו"ר הכנסת, [פורסם בנבו] פיסקאות
--- סוף עמוד 28 ---