--- סוף עמוד 74 ---
חוששת ההנהגה התורנית יותר מכל. נקודה זו חשובה: ברי כמובן לכל בר דעת כי מעבר מחיים בחברה סגורה לגוף כמו צה"ל אינו עניין של מה בכך לשום אדם, וצה"ל כנמסר ערוך, וכל היערכות ניתנת לשיפור, כדי להקל על המעבר. אך כדי שאותה השתלבות שבה מדובר – וכמובן כרוכה גם בתעסוקה ועוד – תהיה אמיתית, יש צורך במסרים שהם יותר מאשר הסכמה בשתיקה. מקוה אני שההנהגה התורנית, הערה לצוי המוסר והמצפון, תיתן ידה, לצורך ההסכמה, לצורך אי הכפיה וכל החזון היפה בו דיברו המדינה והכנסת בפנינו במונחי הסכמה, לגישה שתשדר חיוביות לצה"ל ולביטחון מעבר להסכמה בשתיקה. אין בכך לא פגיעה בתורה ובהלכה, ויש בכך גם מצוה שבין אדם לחברו כלפי מי שהיעדר השויון בנטל מטיל עליהם נטל כבד יותר, ואם מותר להוסיף – בין אדם לאומתו. רבים מחברי הכנסת החרדים שדיברו בועדה הזכירו כי בני משפחתם שירתו בצה"ל, ולעתים שירתו הם. אך מה על אלה שלא בחרו להמשיך בנתיב לימוד התורה ה"טוטאלי", האין מקום לעודדם לשרת?
יא. למקרא חוות דעתו החולקת של חברי השופט נ' סולברג אציין, כי הגם שדבריו באים מכוונה טובה ומלב זך, הנה ככל שכבוד האדם כולל את ערך השויון, ומעטים יחלקו על כך במהות גם אם המונח אינו מופיע בחוק היסוד, בכפוף לשמירת דינים - הנושא דנא הוא "אם כל ההפליות", שכן יכול הוא להגיע (תודה לאל, לא בכל מקרה) להבחנה בין דם לדם, פשוטה כמשמעה. חברי איפיין את ההבחנה בין הרואים בשירות חובה מוסרית ובין הרואים בו "גזירת שמד" ר"ל (פסקה 49). למלים האחרונות אפשר להוסיף "שומו שמים". אכן התורה מגינה ומצילה, אך כבר לימדונו בעלי אמונה וביטחון, כי הבורא אינו מצפה מן האדם שלא לנקוט באמצעי הגנה. ואם ילכו הכל, איש ואשה מטעמיהם, בשיטת "יהיו אחרים חיילים" - הגנת הציבור פשוטה כמשמעה מה יהא עליה. המשפט לטעמי אינו יכול – אין לו רשות מוסרית – שלא להתייחס לכך באופן מובהק, ולפעול לצמצום אי שויון על ידי דרכים הוגנות של אפשרויות לאדם חרדי לשרת בלא לאבד מדרכו ומאורח חייו. אך הקו אינו יכול לעבור, בכפוף לאותם שימשיכו באמת ובתמים בלימוד תורה טוטאלי, בין חרדים לשאינם חרדים, אלא בין מי שממלא חובתו המוסרית וחובתו בשויון כלפי הזולת, ואין דם האחד סמוק משל זולתו, לבין מי שאינו ממלא אותה.
יב. כללם של דברים, נאמר "סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים ל"ד, ט"ו). החלק הראשון, סור מרע, הוא אי הפגיעה באותם חרדים המשרתים את המולדת. החלק השני הוא עשה טוב, אי פגיעה ומתן יד תומכת למי שהתגייס לצה"ל ולהגנה על הארץ, ומתן כתף למשרתים הכורעים תחת הנטל, בשעה שרבים אחרים ממשיכים