כשלעצמי, וחלף הסדר הגיוס הנוכחי שאין תוכו כברו, אף לא הייתי שולל את האפשרות לפתרון רדיקלי יותר, בדמות הוראת שעה המעניקה פטור מלא מגיוס לציבור החרדי לתקופה של חמש עד עשר שנים. כל זאת, לטובת התכלית של השתלבות חרדים בשוק העבודה, תכלית שיש בה כדי לקדם את שילובם בחברה האזרחית, להקטין מימדי העוני בחברה החרדית, להגדיל התוצר הלאומי ולחזק את החוסן הכלכלי של המדינה.
ואם יתמה השואל, הכיצד פוסל אתה את החוק הנוכחי בשל הפגיעה בשוויון, אך נכון להסדר הפוגע עוד יותר בשוויון, אחזור ואבהיר את עמדתי. החוק הנוכחי אינו מקדם את תכלית השוויון בנטל וגם לא את התכלית של השתלבות בשוק העבודה. לשיטתי, ניתן להקריב באופן זמני וכהוראת שעה תכלית אחת לטובת השנייה, את "הצריח" של השוויון לטובת "המלכה" של השתלבות בשוק העבודה. ודוק: איני בא לקבוע כי התכלית של השתלבות בשוק העבודה נעלה היא על התכלית של השוויון בנטל, אלא שלפרק זמן מסוים, בשלב הראשון, וכהוראת שעה זמנית, ניתן לרומם תכלית אחת על פני רעותה. ואף זאת, מתוך הנחה ותקווה כי תקרין בהמשך גם על
--- סוף עמוד 87 ---
שיעור ההשתתפות של הציבור החרדי בנטל השירות הצבאי. תוצאות הסדר זה ייבחנו כמובן בעתיד על ידי המחוקק ודלתותיו של בית משפט זה פתוחות.
אני ער לכך שלאורך הפסיקה שנסקרה על ידי חברתי הנשיאה, רוב השופטים ראו בתכלית של הקטנת אי השוויון בנטל כתכלית העיקרית. אך הן חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם, התשס"ב-2002, הידוע במקומותינו כחוק טל, והן והן החוק הנוכחי, מאמצים את הקונספט של דחיית גיוס, שלמעשה, מוביל בסוף הדרך לפטור מגיוס אך בגיל מאוחר יחסית. איננו צריכים להרחיק עדותנו על מנת להיווכח כי דחיית הגיוס היא מתכון לכישלון. על כך ניתן ללמוד מהכישלון החרוץ של הקונספט של שנת ההכרעה, ה"יהלום שבכתר" בחוק טל. הנתונים הוכיחו כי תחת המעמד של "תורתו אומנותו" במהלך דחיית השירות, קטן התמריץ להתגייס או להצטרף לשירות האזרחי (עניין רסלר, בעמ' 60-58). מתן פטור מגיוס עוד בתחילת הדרך, יעמיד את הצעיר החרדי כבר בהגיעו לגיל 18, אך גם בכל נקודת זמן בהמשך, בפני הברירה – עבודה או לימוד בישיבה. צעד זה, כשלעצמו, יגדיל את מספר המשתלבים בשוק העבודה בגיל צעיר יותר, חלף דחיית הגיוס עד גיל 26 תחת שוט הגיוס על פי החוק הנוכחי (בכפוף כמובן לכך שלא יינתן תמריץ כלכלי להעדפת הלימוד בישיבה על פני יציאה לעבודה).