יש להניח כי גם הגיוס הוולונטרי של חרדים לצה"ל ימשיך, שמא אף במספרים גדולים יותר מהמכסות העלומות הקבועות בחוק. המסלול הקרבי דוגמת גדוד הנח"ל החרדי "נצח יהודה", היה קיים בצבא אף טרם חקיקת חוק טל, ומסלולים כמו שח"ר ימשיכו מן הסתם להתקיים גם בלעדי החוק. כך, מסלול שח"ר נולד כבר בשנת 2007, עוד קודם לחוק, והוא מציע למשתתפים בו תנאים שמתגייסים אחרים יכולים אך להתקנא בהם. פרוייקט שח"ר זכה להסכמה שבשתיקה בקרב הציבור החרדי, וחלק מהמשתתפים בו אף מתקדמים למסלול קצונה ולשירות קבע בצה"ל. לא נעלמה מעיני העובדה כי המתגייסים כיום למסלול שח"ר הם דחויי שירות, רובם כבר בעלי משפחות. אך אם וככל שלצה"ל יהיה אינטרס להמשיך מסלול זה של הכשרת חרדים במקצועות שונים, אין מניעה שצה"ל ימשיך לקלוט למסלול שח"ר גם בעלי משפחות בני למעלה מ-21, או ליצור מסלול חינוך טכנולוגי לנוער חרדי, דוגמת בית הספר הטכני של חיל האויר, וכל זאת גם ללא "המטריה" של גיוס כפוי.
ובכלל, חלקים גדלים והולכים מהציבור החרדי מבינים כיום כי השירות הצבאי הוא אחד המפתחות לניעות (מוביליות) חברתית, וכי באמצעות השירות הצבאי הם
--- סוף עמוד 88 ---
יכולים להכשיר עצמם ולרכוש כלים וידע מקצועי שיסייעו להם בשוק העבודה ביום שאחרי. גם ההטבות להן זכאים יוצאי צבא, ומנגד, שלילת מענקים ממי שאינם ממלאים את חובתם, יכולה לעשות את שלה, ולתמרץ את יושבי הכוללים ובתי המדרש למלא את חלקם באמנה החברתית וליתן כתף להגנת המדינה.
- חלפו כ-15 שנים מאז נחקק חוק טל, ולאחריו החוק הנוכחי, אך למרבה התמיהה והאכזבה, מספרם של דחויי השירות (הפטורים מהשירות למעשה), אך הולך וגדל. זו הפעם השניה שבית משפט זה פוסל בשלמותו את ההסדר שגיבש המחוקק, ואני שותף בלב מלא לתוצאה זו. אך הדרך להסדר שלישי עוד ארוכה וסבוכה. ספק אם ניתן יהיה להגיע בהסכמה להסדר חדש, ולא בכדי פתח חברי, השופטרובינשטיין את פסק דינו במילה "יאוש". שותף אני לרגשות התסכול נוכח ההפליה הזועקת, אך יאוש ותסכול הם יועצים רעים. אם נביט נכוחה במציאות, ניווכח כי בכפייה יקשה על המחוקק ועל החברה בישראל לסגור את השסע ההולך וגדל. שסע זה נובע ממחלוקת אידיאולוגית-ערכית-חברתית רבת שנים ומשקף פער בתפיסות עולם ובאורחות חיים, שלא בנקל ניתן לגשר עליהם. הדרך ארוכה וקשה, ומן הסתם, הפתרון לשוויון בנטל לא יושג באבחה אחת גם בחוק החדש שייחקק.