"לצורך הדיון, מוכנה אני להניח גם שבתמיכה הכלכלית באברכי כוללים יש כדי לעודד את הלימוד התורני. מטרה זו חשובה אף היא, והיא מבטאת הכרה בייחודיותה של החברה החרדית ובחשיבות הערך של הלימוד התורני. יחד עם זאת, נוכח הפגיעה הקשה בזכות לשוויון לא ניתן לומר כי מתקיים יחס סביר בין עוצמת הפגיעה ובין היתרון החברתי הצומח מן הפגיעה" (פסקה 47 לפסק דינה של הנשיאה ד' ביניש; הדגש אינו במקור).
אם הפליה תקציבית על רקע לימוד התורה נתפסת כבלתי מידתית, ואינה עומדת במבחן המידתיות במובן הצר, על אחת כמה וכמה שההפליה בנוגע לעצם השירות הצבאי – הנושקת לליבת כבוד האדם וחירותו, כאמור – אינה יכולה לעמוד.
לפיכך, גם אילו יובהר במפורש בהסדר חקיקתי עתידי כי תכליתו הבלעדית היא שמירה על ערך לימוד התורה, לא יהא בכך כדי להכשיר מתווה זהה לזה שעוגן בהסדר הפטור. רק צמצוםאמיתי של פערי הגיוס – תוך קביעת מסגרות זמן סבירות, יצירת מערך תמריצים אפקטיבי המעודד גיוס וולונטרי של תלמידי ישיבות חרדיות, ועיגון חובת גיוס סטטוטורית בהיקף ממשי – יאפשר להסדר החלופי לצלוח את הפגיעה הקשה בשוויון. מבלי להידרש לרזולוציה שתגביל את המחוקק בפעולתו העתידית, סבורני יש ערך משמעותי להבהרה כי לא כשל "טכני" של אי התאמה בין האמצעים לתכלית לפנינו – כי אם פגם מהותי היורד לשורשו של האיזון בין הזכות לשוויון והתכליות הנוגדות. להבהרה זו משמעות רבה באשר לגיבוש ההסדר העתידי בידי המחוקק, ומכאן חשיבותה.
- לפני סיום – על ערך לימוד התורה ועל גילוי פנים בתורה שלא כהליכת הדורות. להשקפתי, המסקנה לפיה הסדר הפטור אינו עומד במבחן המידתיות השלישי, אינה נגזרת מכך שאין להכיר בערכה הסגולי של מצוות תלמוד תורה, אלא מפני שיש להכיר בחשיבות השירות הצבאי משיקולי ערבות הדדית, ואף כמצווה בפני עצמה על פי התורה.
--- סוף עמוד 108 ---
התייחסתי לעניין בחוות דעתי בעניין רסלר (פסקה 2), אך נראה לנוכח הטענות והתפתחות הדברים כי יש מקום לשוב ולהדגיש את העניין – ולו בצורה תמציתית. והמעיין יעיין שם.
אכן, תלמוד תורה הוא הכתר שבמצוות. "תלמוד תורה כנגד כולם" (תלמוד בבלי מסכת שבת, דף קכז, עמוד א). "גדולה מצוות תלמוד תורה מכל המצוות" (שולחן ערוך חושן משפט, סימן רמז, סעיף יח). זאת, בראש ובראשונה, משום "שהתלמוד מביא לידי מעשה" (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף מ', עמוד ב'). ברם, מעבר לערך האינסטרומנטלי של לימוד התורה, מנקודת מבטה של ההלכה "התורה – דבר ה' היא. לפיכך, המגע שלי בתורה הוא מגע עקיף עם הקדוש ברוך הוא... מכאן נובעת אותה תחושה מיוחדת של רוממות רוח בלימוד תורה. תחושה ייחודית זו מפרה, מזינה ומעצבת את עיסוקי בתורה. היא מטבעת את חותמה על כל עולמי" (חיים סבתו מבקשי פניך – שיחות עם הרב אהרן ליכטנשטיין 18-19 (2011)). מעבר לכך, לימוד התורה מהווה גם נדבך היסטורי ותרבותי, ונכס לאומי מן הדרגה הראשונה. בפרפראזה על דברי אחד העם בנוגע לשבת (אשר צבי גינצברג "שבת וציונות" השילוח ג (ו) תרנ"ח-1898), ניתן לומר כי "יותר משישראל שמרו על התורה – שמרה התורה עליהם".