דא עקא, "הוראת שעה" זו שוב איננה תואמת את המציאות בת זמננו – נוכח צמיחתה המהירה של העדה החרדית, והשורשים העמוקים שהכה עולם הישיבות מאז תקומתו לאחר מלחמת העולם השנייה. אם בשנת 1949 ניתן היה לנמק את ההתנגדות לגיוס תלמידי הישיבות – כפי שעשה זאת הרב הראשי לארץ ישראל דאז, בן ציון עוזיאל – "משום שלא תשתכח תורה בישראל" (הרב עוזיאל, מכמני עוזיאל - חלק ה', מכתבים ואגרות, חלק תט, עמוד תקצא (תשס"ז-2007)), נימוק זה אינו משקף את המציאות כיום. וכי ניתן להשוות בין מתן פטור למכסה בת 400 תלמידי ישיבות, בימי בן גוריון, ובין המצב הנוכחי – בו מונה כל שנתון למעלה מ-10,000 תלמידי ישיבות, ומספרם הכולל של דחויי השירות עולה על 40,000? ההבדל איננו רק במספרים המוחלטים אלא גם בחלקם היחסי של מקבלי הפטור מסך המתגייסים, אשר הגיע – כבר במועד ההכרעה בעניין רסלר, לכ-14%. כבר לפני עשרות שנים ציין הרב הראשי של נתניה, הרב דוד שלוש: "..ירושלם בירת ישראל שוקקת מבניה והולכת ופורצת ימה
--- סוף עמוד 110 ---
וקדמה וצפונה ונגבה בבניני פאר וכבוד, כעשרות אלפים של ת"ח [תלמידים חכמים] ותלמידים יושבים והוגים בתורה, וקול התורה והתפלה בוקע מכתלי בתי כנסיות ובתי מדרשות שבירושלם", וכך בעיירות רבות נוספות (שו"ת חמדה גנוזה, שאלה כא, עמוד רלג, חלק ח). ניתן להתייחס לבנייה מחודשת זו כתחילת קיומו של הפסוק: "ונתתי מטר ארצכם בעתו" (דברים, פרק יא, יד). מטר על פי פירושו המקראי – גשמי ברכה של ארץ ישראל (דברים, פרק כח, יב; שם, פרק כח, כד; ישעיה פרק ל, כג). דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור הנתונים המספריים העדכניים, אותם סקרה בהרחבה חברתי הנשיאה מ' נאור (פסקאות 72-90 לחוות דעתה).
עוד ראוי לציין, כי הקמתו של צבא עברי, בו משרתים זה לצד זה חיילים שומרי מצוות וכאלה שאינם מקפידים על מצוות שבין אדם למקום, ואשר מאפשר לעם ישראל לחיות בארצו ולהגן על ביתו, היא חידוש של המאה ה-20. כפי שהזכרתי בעניין רסלר, מאות שנים לפני כן נאלצו יהודים ללחום בשורות צבאות זרים, תוך התמודדות עם קשיים דתיים לא פשוטים. מעניין להזכיר בהקשר זה את הספר "מחנה ישראל", שחיבר רבי ישראל מאיר הכהן מראדין – בעל ה"משנה ברורה", הידוע בכינויו "החפץ חיים" – אשר חי ופעל במזרח אירופה והלך לעולמו בשנת 1933. החיבור, "על ההלכות וההוראות השייכות לאנשי הצבא כל ימי היותם בצבא", מכיל 40 פרקים ודן, בין היתר, בדיני תפילה, שבת, כשרות (במובן "איזה אוכל מעורר פחות בעיות כשרות"), ואף תלמוד תורה – ומספר ההוצאות שבהן זכה מעיד על הצורך בו. דומה כי למרות עמדתה השלילית של ההלכה ביחס למציאות של מלחמה בכלל, ופגיעתה בלימוד התורה בפרט, יש מקום למידה של הכרת הטוב על קיומו של צבא שבו ישנם שיעורי תורה, רבנים צבאיים, כשרות מקיפה ואף פקודות מטכ"ל המבטיחות את זכויות החייל הדתי.