לא הבאנו דברים אלה כולם - ויש נוספים עליהם - אלא כדי להדגיש את ייחודה של האסיפה המכוננת לייעודה: שהיא, ורק היא, נתכוננה למתן חוקה לישראל, בין בהכרזה על הקמת המדינה בין בבחירות שהיו לאסיפה המכוננת. פיקדון זה שנתן העם בידי האסיפה המכוננת, לא ניתן היה להעברה לאחר, הואיל והעם לא הסמיך אותה להעביר את סמכותה לאחר.
- פרופסור אמנון רובינשטיין היה מן הראשונים שכתבו על סמכותה של הכנסת
כרשות מכוננת; ראו .RUBINSTEIN, 16 SCRIPTA HIEROSOLYMITANA SUPRA, AT 201 פרופסור רובינשטיין עמד על ייחודה של האסיפה המכוננת וכך אמר בספרו הנ"ל (מהדורה 4), בעמ' 449:
"טיעון אחר מסתמך על כך, כי סמכות מכוננת אינה זכות של בית-הנבחרים - אלא זכות של העם, המופקדת בידי האסיפה המכוננת. משזו מתפזרת מבלי לקבל חוקה, איבדה בכך את סמכותה; וכדי לחבר חוקה, יש לערוך בחירות לגוף מכונן חדש או להפנות את החוקה לאישורו של משאל עם. זהו נימוק כבד-משקל. גם לדעתנו, עניין כה חשוב כמו קבלת חוקה, ראוי שיקבל אישור על-ידי ציבור הבוחרים במשאל עם או על-ידי העמדת החוקה המוצעת כנושא בבחירות הכלליות לכנסת; אך מן הבחינה המשפטית מחייבת קשה לראות הבדל בין הכנסת הראשונה (האסיפה המכוננת) לבין הכנסות הבאות: בכולן היתה קיימת פונקציה כפולה זו. בחוקקה את חוקי היסוד נתנה הכנסת גושפנקה רשמית לירושת הסמכות המכוננת".
נקרא נא דברי תשובה אלה בקפדנות. כשאני לעצמי, לא מצאתי בהם תשובה לטיעון שהרשות המכוננת - הכנסת הראשונה לא קנתה סמכות להוריש לכנסות שלאחריה את סמכותה המכוננת, סמכות שדבקה אך בה.
- יתר-על-כן: התיאוריה הקושרת שני כתרים לראש של הכנסת (כיום) תמצא
--- סוף עמוד 489 ---
עצמה במילכוד, ומוצא מן המילכוד לא ידעתי. על-פי תורת שני הכתרים, מחזיקה הכנסת בשני סוגי סמכויות: סמכות של "כינון" - כתיבתה של חוקה, וסמכות של חקיקה - כתיבתם של חוקים. בהתאם לעניין, לצורך ולרצון, עושה הכנסת - כרשות מכוננת - דבר חוקה, או עושה היא דבר-חוק, כרשות מחוקקת. סמכות הכינון - על-פי אותה תורה - נעלה היא על סמכות החקיקה, והכנסת בשבתה כ"אסיפה מכוננת" נעלה היא על הכנסת בשבתה כרשות מחוקקת.
בלא שנדבר עתה במלאכותיות של מבנה זה בכללו, נוסיף ונאמר זאת: היו אלה חוקים מן המניין - חוקי מעבר - שבהם אמרה הכנסת להעביר את סמכויותיה מכנסת אל כנסת. חוקים, באשר הם, הינם מוצר של הכנסת כרשות חוקקת, לאמור, כרשות נחותה לרשות המכוננת. וכאן תצרוב בנו קושיה: כיצד זה שרשות "נחותה" - והיא הכנסת המחוקקת - מעבירה סמכויותיה של רשות נעלה - היא הרשות המכוננת - מרשות נעלה אחת לרשות נעלה שנייה? כיצד זה שמחוקק של חול מעביר סמכויות של מועד, סמכויות של מכונן? הנכיר סמכות לרשות מחוקקת מן המניין לעסוק בסמכויות של רשות מכוננת? היתגדל המשור על מניפו? אכן, כנסת של חול אין בכוחה לכונן אסיפה מכוננת, דהיינו: לחוקק חוק ובו ליצור סמכות-על לכנסת עצמה. המשור לא יתגדל על מניפו. ומה טובע לא יוכל להציל את נפשו על דרך משיית עצמו בציצית שערו, כן לא תוכל הכנסת להסמיך גוף כי יכונן חוקה שהיא עצמה (הכנסת) תהיה כפופה לה. ואם אין בכוחה של הכנסת לכונן אסיפה מכוננת, האם לא נגזור מכך כי אין בכוחה להעביר את סמכותה של האסיפה המכוננת, לא אל עצמה ולא אל כל גוף אחר? שהרי העברת סמכות כמוה כיצירת סמכות בידי הגוף שהסמכות אמורה להיות מועברת אליו.