נדע אפוא, שהכנסת כמחוקקת לא קנתה סמכות להעביר את סמכותה המכוננת מכנסת לכנסת.
נזכור עוד זאת, שחוק המעבר לכנסת השניה נחקק לאחר "החלטת הררי", לאמור, לאחר שהכנסת החליטה כי תחת חוקה אחת תחקוק "חקי יסוד": "החלטת הררי" היא מיום 13.6.50, ואילו חוק המעבר לכנסת השניה נתפרסם ביום 12.4.51. מדוע זה אפוא לא ראתה הכנסת להעביר סמכות מכנסת-אסיפה מכוננת אחת אל כנסת-אסיפה מכוננת שלאחריה על דרך של "חוק יסוד", ולו כסמל וסימן כי פועלת היא כרשות מכוננת? ואל ישיבו לי שהכנסת לא הייתה ערה כל צורכה להבדל בין זה לבין זה, וכי אין לתפוס אותה בדבר של לא כלום. אכן, הכנסת לא הייתה ערה לדבר, משום שלא נצרכה להיות ערה לדבר שלא היה קיים כלל. מעיקרה לא הוסמכה הכנסת להעביר סמכות מכוננת, ופשוט גם שלא נתכוונה להעביר סמכות שלא ניתנת הייתה להעברה. למותר לומר שכוונה להעברה, באשר היא - גם לו הייתה - לא היה די בה.
נסכים אפוא לדבריו של שר המשפטים, ד"ר דב יוסף, באומרו דברים אלה מעל דוכן הכנסת:
--- סוף עמוד 490 ---
"גם אינני סבור שיש חוק אשר עומד 'מעל למחוקק הרגיל'. אין לנו שני מחוקקים. יש לנו רק הכנסת, ולדעתי אי-אפשר על-ידי חוק של הכנסת להגביל את זכותה לחוקק, ואם יש סעיף כזה בחוק כלשהו רשאית הכנסת, לדעתי, להחליט על-ידי רוב רגיל לבטל את הסעיף המגביל כביכול את זכותה.
...
ויש מעמד מיוחד ובלתי-רגיל לאסיפה מכוננת.
אולם, לאחר שבית-המחוקקים שלנו הוקם פי שהוקם, ולא קבענו לנו בראשית דרכנו חוקה כזאת, אין לדעתי אפשרות לשלול מן הכנסת להחליט על כל חוק כפי שתמצא לנכון. כשאנו בחרנו בכנסת הראשונה, קראנו לה 'אסיפה מכוננת', כדי ללכת בדרך שנקבעה בהחלטות או"ם. אבל החלטות אלו לא הוצאו לפועל, ולמעשה לא נהגנו בכנסת הראשונה כאסיפה מכוננת כלל וכלל. נהפוך הוא, פעלנו ככנסת רגילה וטיפלנו בכל אותם העניינים שכנסת רגילה מטפלת בהם. לא פעלנו כאסיפה מכוננת שתפקידה לערוך חוקה" (ד"כ 38 (תשכ"ד) בעמ' 789).
- דברים שאמרנו משתלבים היטב בתפיסה המאפיינת שיטת משפט - כל שיטת משפט - כקובץ נורמות המוצאות כולן את צידוקן ב"נורמה בסיסית" אחת, הכול כמשנתו של קלזן הגדול. רשות מכוננת אין בכוחה לכונן את עצמה. לקיומה נדרשת היא לנקודת משען שמקומה אל מעבר לשיטת המשפט הפוזיטיבית, והיא הנורמה הבסיסית. מתוך שהרשות המכוננת מתכוננת שלא מכוחה עצמה, ממילא אין בסמכותה להעביר את סמכותה לאחר. רק אותו כוח שהקים אותה - למשל: משאל עם - רק בכוחו הוא לאפשר העברת סמכותה של רשות מכוננת לגוף אחר. הנה ראיה, אם נדרשנו לראיה נוספת, מדוע זה לא הייתה האסיפה המכוננת רשאית ומוסמכת להעביר את סמכותה המכוננת. אכן, עם פיזורה של הכנסת הראשונה - שנבחרה כאסיפה המכוננת - נעלמה עמה הסמכות המכוננת.
- כפי שאמרנו לעיל, האסיפה המכוננת-הכנסת הראשונה נתייחדה מכל שאר כנסות שלאחריה, שרק לעניינה נקבע מפורשות בדין (בהכרזה על הקמת המדינה) כי תכונן
חוקה לישראל. EX LEGE אפוא בחר העם באסיפה מכוננת לחקיקתה של חוקה. האסיפה המכוננת שלחה שורשיה אל תוכו של העם, וממנו ינקה היא במישרין את סמכותה. נלמד ונדע כי האסיפה המכוננת האמיתית - והייתה אסיפה מכוננת אמיתית אחת, ואחת בלבד - מוסמכת הייתה ליתן חוקה לעם, שלכך בחר בה העם. לא כן היו כנסות שלאחר הכנסת הראשונה (אשר שמה בלידתה היה "האסיפה המכוננת").