השאלות שבמחלוקת
- ניתן למקד את טענות הצדדים בשאלות בודדות השנויות במחלוקת ודרושות הכרעה:
האחת – האם הנתבעת הפרה את ההסכם, ואם כן מה סוג ההפרה, יסודית או רגילה;
השניה – שקשורה גם לראשונה, מי מבין הצדדים התנהג בחוסר תום לב;
והשלישית – האם נזקי הניפר הוכחו.
דיון והכרעה
חובת תום הלב וחובת הגילוי
הדין הנוהג
- רבות נכתב ונאמר אודות מהות דיני החוזים:
הסכמים יש לכבד, היות שקיום הבטחות עומד ביסוד חיינו כחברה, ומטרת דיני החוזים היא לא רק להגביר היעילות הכלכלית, אלא גם לאפשר חיי חברה תקינים, צד לחוזה צריך להתנהג לצד השני כאדם, לא זאב וגם לא מלאך. "אין זה מתקבל על הדעת ואין זה צודק, כי רמת ההתנהגות הנדרשת תהא שונה לכל בעל חוזה, והיא תהא פונקציה של אמונתו הסוביקטיבית שלו בדבר הישר וההוגן. המטען הערכי, הניתן ליושר, אמון והגינות, אינו יכול להיות תלוי בשיקולים סוביקטיביים אלה, אלא הוא נקבע על-ידי הסטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת"
(ע"א 207/79 רביב משה ושות' נ' בית יולס בע"מ).
"כלל ידוע ומושרש הוא שחוזה יש לקיים בתום לב. כלל זה חולש אף על הפסקת הקשר החוזי...
תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו, אלא קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. עצם עמידה על זכות חוזית ועשיית השימוש בה אין בה כשלעצמה, משום חוסר תום לב. אולם, צורת השימוש בזכות ואופן השימוש בזכות החוזית כפופים לעקרון תום הלב.
אשר להפסקת התקשרות מטעמים של כדאיות כלכלית, חובת תום הלב אינה מבטלת את התכלית העסקית של החוזה. חובת תום הלב משתלבת עם תכליתו של החוזה העסקי ודורשת מכל הצדדים לחוזה לנהוג בהוגנות, תוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר.
חובת תום הלב אינה דורשת אלטרואיזם וביטול האינטרס העצמי, ההפך הוא הנכון, חובת תום הלב מכירה בדאגה של צד לחוזה לאינטרס שלו עצמו, אך היא דורשת כי דאגה זו תעשה בהוגנות.
דאגה לאינטרס כלכלי, שהינו חלק מן החוזה, אינו מפר את החובה לנהוג בתום לב. לפיכך, העמידה של צד לחוזה על הזכות להפסיק את הקשר בהתאם לזכותו החוזית אינה מהווה הפרה של חובת תום הלב, אף אם הסיבה העיקרית להפסקת הקשר נעוצה בשיקולים כלכליים."
(ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו-ישראל בע"מ ואח' (נבו) (8.11.09).