מהכלל אל הפרט
- הנתבעת רצתה להחליף את השוכר הקודם ומנוי וגמור עמה לא להתיר לו שימוש באופציה המוענקת לו בהסכם להארכת חוזה השכירות לתקופה נוספת בת חמש שנים. אלא שהתובעים לא ידעו על כך ערב חתימת ההסכם, לתומם סברו כי השוכר עומד להתפנות כמוסכם ב-31.12.14. גם במועד חתימת הנספח השני (29.10.14), בו התבקשה על ידי הנתבעת הארכת טווח תחילת השכירות (מינואר למרץ 2015), בהתאם להודעה של הנתבעת, לא גילה להם עו"ד קול כי השוכר הקודם לא רק שלא מתכוון לפנות, אלא אף נקט בהליכים משפטיים נגדו, והוציא ימים ספורים קודם לכן צו מניעה זמני במעמד צד אחד למנוע פינויו ולהרחיק את עו"ד קול או מי מטעמו מאזור האולם. קריאת פרוטוקול הדיון בין הנתבעת לשוכר הקודם מיום 25.11.14 (נספח י"א לכתב התביעה) לא מצביע בהכרח על צדקת הנתבעת באי מתן האפשרות לשוכר לנצל את האופציה ולהאריך ההסכם. גם לשוכר הקודם היו טענות רבות כנגד הנתבעת.
- הניסיון של עו"ד קול באי מייל מיום 24.12.14 (נספח ח') להציג מצג של אדישות וקור רוח "מבחינתינו לא היה זה משנה מה מועד התחלת השכירות, שכן בצאת שוכר א' נכנס שוכר ב'" לא שיכנע אותי כלל ועיקר, באשר באותו מועד כבר ידע עו"ד קול כי מהשוכר הקודם יקבל רק תשלום בגין קיום שבעת האירועים בלבד (בין 56,000-70,000 ₪), ואילו מהתובעים אמור לקבל דמי שכירות עבור שלושת החודשים הראשונים בסך 150,000 ₪, אם זה לא היה משנה, היה פועל עו"ד קול בתום לב, תוך גילוי העובדות הרלוונטיות לתובעים והיה מציע אחת משתיים: לדחיית מועד השכירות ל-1.4.15 (בסך הכל חודש יותר מאוחר ממה שהתאפשר על פי הנספח השני), וככל שהתובעים לא היו מסכימים לכך, יכול היה לנקוט בצעד ביטול החוזה ללא כל פיצוי, כאמור באותו נספח.
- התרשמתי כי אכן התובעים רצו מאוד את האולם, וגם עו"ד קול רצה אותם כשוכרים, אך "הריקוד בשתי החתונות", מבלי ליידע את "בעלי השמחה" השתבש והוא מצא עצמו חסר מכאן ומכאן.
האם 7 ימים בהם המושכר מופקע מחזקת השוכר הם פרט זניח ושולי שלא צריך גילוי
- אם נתייחס בשוויון נפש להסתרת מהלכי השוכר הקודם מהתובעים, במועד חתימת הנספח השני, ביום 29.10.14, קשה להתייחס כך גם למהלך קבלת סך 440,000 ₪, ע"י הודעה שקרית כאילו החזקה הבלעדית במושכר תימסר ביום 1.1.15 ביודעו שלא כך יהיה, נוכח פסק הדין וקיומו של אירוע ראשון ביום 5.1.15.
- מי שסבור בתום לב שאין בשבעת האירועים שהתחייב לשוכר הקודם כדי לפגוע כהוא זה בתובעים, וכי מדובר ב"מתנה על מגש של כסף", או פסיק לא היה מסתיר את המידע שמצוי ברשותו ומגלה אותו רק מאוחר לקבלת הכסף.
ואם מדובר כטענת התובעים וכפי הבנתי, בהתחייבות נוגדת המהווה הפרה של הסכם השכירות, כי אז גילוי המידע בעיתוי שבו התובעים מוחזקים כבני ערובה על ידי הנתבעת, נתפס בעיני כמארב מתוכנן וכך הרגיש גם התובע "מאחר והכסף שלי ברובו נמצא אצל רוני קול והרגשתי שבוי ..." (פרו' עמ' 21 ש' 13).
- כאמור, מדובר בשבעת אירועים מ-5.1.15 ועד 24.3.15. בכל שלושת החודשים הללו נמנע מהשוכר לשפץ את המבנה ולהתאימו לצרכיו.
- בסעיף 11 ז' להסכם נרשם: "המשכיר מודע לעובדה כי השוכר יבקש לבצע שיפוצים לצורך הכשרת המבנה".
התובע הוכיח בהתנהגותו כי שקל לשפץ מיד עם קבלת המושכר לידיו, כבר במועד קבלת המפתח ביום 8.12.14 נלווה אליו קבלן, אלא שנמנעה כניסתם לאולם (ס' 6 לתצהיר, פרו' עמ' 19 ש' 30), בירור נוסף עולה ממכתבה של הנתבעת ביום 25.12.14 (נספח י'), בו מצטט עו"ד קול את שנאמר לו על ידי המתווך שהתובעים מצאו משקיע לצורך השיפוצים. העובדה שבנספח להסכם ניתנה אופציה לתובעים לבחור את מועד השיפוץ במהלך השנתיים הראשונות, אינה מלמדת על העדר תכנון לשפץ עם קבלת החזקה, "זה ענין ושיקול שלי, זה דבר שאני צריך להחליט עליו" (פרו' עמ' 20 ש' 9), תשובה זו מקובלת עלי, זו בדיוק מהות האופציה. כשם שלנתבעת היתה האופציה לבחור מתי תחל תקופת השכירות בתוך טווח של זמנים והיא בחרה להודיע על 1.1.15 ולא על 1.3.15, ולתובעים היתה האופציה להחליט שהם משפצים ביום הראשון לקבלת החזקה הבלעדית בנכס והנתבעת, בהתחייבותה כלפי צד שלישי לקיים שבעה אירועים במשך שלושה חודשים מנעה מהתובעים את האופציה לשפץ לפני תחילת ההפעלה של האולם.