- את המידע שהסתירה הנתבעת יש לבחון דרך משקפי התובעים ולא של הנתבעת. התובעים שילמו ואמורים היו לשלם סכומים נכבדים ביותר לצורך קבלת החזקה הבלעדית באולם אירועים. יואל מרגלית ועו"ד קול העידו כי קשה להשיג הזמנות לאירועים כשהאולם ריק, זה נכון, אך קשה עוד יותר לשפץ בזמן שהאולם תפוס שבעה ימים במהלך שלושת החודשים הראשונים. קשה גם לשווק את האולם בזמן שהשוכר הקודם אשר היה מסוכסך עם הנתבעת מחזיק במקום, והרי נאסר על מי מהנתבעת להיכנס לאולם בזמן אירועים אלו, אם כך, היכן טמונה בדיוק "המתנה" הגדולה שארגן עו"ד קול לתובעים, ללא ידיעתם וללא הסכמתם?
- העובדה שהתובעים בעדותם הכנה העידו כי לו היה ניתן להם פיצוי של 10,000 ₪ לערך לכל אירוע, היו מגיעים לידי הסכמה עם הנתבעת, אינה מלמדת בהכרח על מהות ההפרה האם שולית או מהותית, אלא על היותם שבויים בידיה, ניסיונות פשרה שלא צלחו אינם משמיטים את הזכאות לנקוט מאוחר להם בתרופות העומדות לזכותם. היטיבה הנתבעת לתאר זאת: "נחתו עלינו 7 עיזים, אנחנו במצב נטול פרנסה ובעלי איש עסקים ופירק שותפות ושנה ישב בבית וחיפש עסקים, ראינו את המקום ורצינו את המקום והסכמנו להמתין למקום וחיכינו ושמנו את החיים שלנו בHOLD " (פרו' עמ' 24 ש' 26).
סיכום ביניים
- נסכם עד כאן ונאמר כי חוסר תום הלב של הנתבעת באמצעות עו"ד קול, התבטא במהלכים הבאים:
הסתרת ההליך המשפטי שקיים בין הנתבעת לשוכר הקודם, מתן התחייבות לתובעים ביום 4.12.14 כי החזקה תימסר ב-1.1.15 – שעה שביום 24.11.14 התחייב לקיום שמונה אירועים במהלך שלושת החודשים הראשונים בהם האולם אמור להיות בידי התובעים.
קיים את החוזה בחוסר תום לב שעה שגבה סך של 440,000 ₪ על סמך הודעה שהוא עצמו ידע שלא יוכל לעמוד בה, אלא באופן חלקי.
גילה את המידע אודות שבעת האירועים רק לאחר שהכספים הופקדו בחשבונו ובכך החזיק את התובעים כבני ערובה בידיו.
גם אם אניח לטובת עו"ד קול כי באמת ובתמים סבר שאין פסול במעשיו, ואיני מאמינה, "אין זה מתקבל על הדעת ואין זה צודק, כי רמת ההתנהגות הנדרשת תהא שונה לכל בעל חוזה, והיא תהא פונקציה של אמונתו הסוביקטיבית שלו בדבר הישר וההוגן. המטען הערכי, הניתן ליושר, אמון והגינות, אינו יכול להיות תלוי בשיקולים סוביקטיביים אלה, אלא הוא נקבע על-ידי הסטנדרטים הערכיים הראויים של החברה הישראלית, כפי שבית המשפט מבין אותם מעת לעת" (ע"א 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים ואח' פ"ד לה(1) 828, בעמ' 835 (פורסם במאגרים).