העדר עילת תביעה לתובע
- טענה הנתבעת, כי נזקי התובע נובעים כולם מנזקי התובעת ומכאן שאין לו כל עילת תביעה אישית משל עצמו גם לא בהיותו בעל מניות בתובעת. התובעים מצדם לא התייחסו לכך בסיכומיהם ומכאן שעמדת הנתבעת בנושא זה לא נסתרה. לטעמי לא יכול להיות חולק, כי לתובע שהינו בעל מניות בחברה המתקשרת חוזית, אין עילת תביעה אישית ביחס לנזקי החברה אלא לנזקיו שלו. לאחר שהוגשה התביעה ובהודעה לביהמ"ש מתאריך 9.12.15 אמנם התובע הקטין את שיעור נזקיו מ-1,750,000 ₪ שנטענו בכתב התביעה והעמידו אותם על 200,000 ₪ בגין נזקי התובע בשל מכירת נכס מקרקעין שקיבל מאמו שהועמד כבטוחה ונמכר ע"י הבנק לאור הפסקת פעילות התובעת עת מכירת הנכס נעשתה במחיר הנמוך ב-200,000 ₪ מערכו האמתי. לפיכך אבחן בהמשך האם אמנם נגרם לתובע נזק אישי עפ"י תביעתו ככל שיתברר כי ההסכם בוטל שלא כדין.
ביטול הסכם ההרשאה
- מודים התובעים בסיכומיהם כי היו כשלים (תקלות כלשונם) בהתנהלות הסוכנות, אלא שכשלים אלה לא היו אקוטיים כי אם כשלים רגילים וסבירים בהתנהלות סוכנות המשנה, כשלים שלא היה מקום לראות בהם הפרה יסודית של הסכם ההרשאה. אפילו היה בהם כדי להוות הפרה, עפ"י הסכם ההרשאה, היה על הנתבעת לתן בידי התובעת 90 ימים להתארגנות קודם לסיום ההתקשרות ולא לבטלה "מהרגע להרגע". נבחן את כשלי התנהלות התובעת ומשמעותם אצל הנתבעת לאור מערכת היחסים ההסכמית שבין הצדדים, אך קודם לכן מהו המתווה הנורמטיבי לביטול הסכמים.
המישור הנורמטיבי
- ביטול הסכם שבין צדדים אפשרי על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 הקובע בסעיפים 6-8 כך:
"6. לענין סימן זה, "הפרה יסודית" - הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית; תניה גורפת בחוזה העושה הפרות להפרות יסודיות ללא הבחנה ביניהן, אין לה תוקף אלא אם היתה סבירה בעת כריתת החוזה.
7.(א) הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית.
(ב) היתה הפרת החוזה לא יסודית, זכאי הנפגע לבטל את החוזה לאחר שנתן תחילה למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קויים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה, זולת אם בנסיבות הענין היה ביטול החוזה בלתי צודק; לא תישמע טענה שביטול החוזה היה בלתי צודק אלא אם המפר התנגד לביטול תוך זמן סביר לאחר מתן הודעת הביטול.