ערים אנו לטענת הנתבעים כי התובע היה אמון על סחורה יקרה ביותר, אולם אין אנו סבורים כי די בכך כדי לקבוע כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל.
עם זאת, הגם שהנטל להוכחת שעות עבודתו של התובע עובד לנתבעת נוכח תיקון 24 לחוק הגנת השכר, הרי ששוכנענו כי הנתבעת הרימה נטל זה. ראשית יצויין כי הנתבעת סברה כי לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד ולכן אנו סבורים כי יש לכך רלוונטיות בכל הנוגע לאי החתמת כרטיסי נוכחות.
עיון בתצהירו של הנתבע 2 מעלה כי הצהיר בסעיף 43 לתצהירו כי שעות העבודה המקובלות במשרד הן מהשעה 9.30 – 17.00 וכי שעות ההגעה של התובע לקראת סיום העסקתו הלכו ופתחתו והתובע היה מגיע רק בשעות הצהרים כמו כן התובע נעדר רבות בין היתר לצורך קורסים אותם לקחץ ר' נ/10
גם עיון בתצהירה של הגב' מאירי מעלה כי הצהירה בנוגע לשעות עבודתו של התובע:" ולנר הגיע והלך כרצונו. היו לולנר מפתחות של המשרד. לצד ימים שולנר הגיע בבוקר ( בדרך כלל בשעות הבוקר המאוחרות – 11 או בסמוך לכך) היו ימים שהוא הגיע בשעות הצהרים או אחר הצהריים והיו ימים שהוא לא הגיע כלל. היו זמנים רבים שהוא היה מסתובב מחוץ למשרדים , ותאמר האמת , היו גם לא מעט מקרים שולרד עמד לידי ופטפט ארוכות מבלי לעשות דבר".
79. ב"כ התובע בחר שלא לחקור את עדי הנתבעת בכל הנוגע לשעות העבודה של התובע ומשכך תצהירי עדי הנתבעים לא נסתרו בנקודה זו.
80. עיון בחקירתו הנגדית של הנתבע 3 מעלה כי נשאל הוא על שעות עבודתו של התובע והוא ענה :"... אני הצהרתי כי יום עבודה מקובל.. הוא משעה 9.30 עד 17.00 אחר הצהרים. זה יום עבודה סביר ומקובל אצלנו בבורסת היהלומים. ואני ציינתי שדן הגיע אך ורק בשעות הצהרים למשרד. ר' עמ' 52 שורות 9-14.
גם עיון בצו ההרחבה בענף היהלומים מעלה כי בכל הנוגע לשעות נוספות נקבע שם:" יש להימנע מלעבוד שעות נוספות ככל האפשר, אולם העובדים חייבם לעבוד שעות נוספות אם צרכי המפעל מחייבים זאת לשלם השלמת הזמנות דחופות, עבודות הכרחיות לקיומו של המפעל או לשם התקנת סידוריים טכניים שאינם סובלים דיחוי. במקרה זה ישולם גמול עבודה בשעות נוספות"
81. מנגד עיון בגרסת התובע מעלה כי מדובר בגרסה כללית ולא מפורטת. לטענתו עבד 12 שעות מידי יום במתכונת קבועה. משאין חולק כי התובע עבד רק אל מול לקוחות באוסטרליה הרי שעיון בדוח השיחות שהציגה הנתבעת נ/11 לא עומד בקנה אחד עם גרסת התובע ומדובר על שיחות רבות שנעשו לאוסטרליה בימים בהם עבד התובע אולם אין בהם כדי להעיד כי אכן התובע עבד 12 שעות כל יום.