2012 – 324 ₪ לחודש* 7 חודשים = 2268 ₪
סה"כ 17,878 ₪.
74. בכל הנוגע לרכיב התביעה להחזר הוצאות נסיעה לחו"ל, שוכנענו כי הסיכום היה להחזר מחצית החזר הנסיעות . התובע תובע החזר נסיעות לחו"ל לחודש 5/12. אולם מדובר על נסיעה שלא אושרה לתובע כמפורט לעיל, מעבר לאמור, התובע לא הציג כל אסמכתא בנוגע לעלויות אלו ומשכך רכיב תביעה זה נדחה.
הפרשות מעביד לגמל וקרן השתלמות
75. משקבענו כי התובע הינו עובד של הנתבעת ומשחל עליו צו ההרחבה בענף היהלומים הוא זכאי להפרשות לפנסיה של 7.5% חלק מעסיק:643,197 ₪ * 7.5% = 48,239 ₪ .
76. כמו כן בהתאם לסעיף 10.1 לצו ההרחבה בענף היהלומים התובע זכאי להפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 7.5% משכרו. משכך על החברה לשלם לתובע הפרשות לקרן השתלמות:
643,197 ₪ * 7.5% = 48,239 ₪ .
שעות נוספות
77. התובע בתביעתו תובע תשלום בגין שעות נוספות בסכום של 303,160 ₪. לטענתו עבד 12 שעות ביום. מנגד טוענים הנתבעים כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על התובע ובכל מקרה לא עבד שעות נוספות.
78. לאחר ששמענו את כלל העדים ועיינו בכלל הראיות לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבעים כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל עליהם. נטל ההוכחה להתקיימות אחד מהחריגים המפורטים בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה חל על המעביד (ע"א 268/68 מכמורת חברת פיתוח בתי מלון בע"מ – שוורץ, פ"ד כב(2) 703). כמו כן בע"ע 300271/98 טפקו – יצור מערכות בקרת אנרגיה ומתקנים לשמירת איכות הסביבה בע"מ, פד"ע לה 703 נקבע לעניין סעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה כי "המדיניות המנחה בפסיקה פרשה את הסעיפים החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מההגנות שהחוק מעניק". בענייננו הנתבעים לא הביאו כל ראיה לפיה ניתן להחיל על התובע את החריגים המפורטים בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה. התובע לא היה מנהל בחברה – לא הוכח ואף לא נטען כי התובע היה שותף להחלטות הנוגעות להתוויית מדיניות, לגיוס עובדים, לקביעת גובה שכרם של העובדים ולקבלת החלטות מקצועיות כלשהן. כן לא הוכח כי תפקידו של התובע היה בגדר "תפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי", העולה על מידת האמון הנדרשת מכל עובד כלפי הממונים עליו. כמו כן לא שוכנענו כי תפקידו של התובע הוא תפקיד שבו המעביד נעדר אפשרות לפקח על שעות העבודה של העובד, התובע ישב במשרדי הנתבעת, הנתבעת עבדה בצמוד איתו באותו מתחם עבודה כעולה מתצהירי הצדדים, הנתבעת פיקחה על עבודתו כפי שפרטנו לעיל בכל הנוגע למבחן הפיקוח. שוכנענו כי הנתבעים פיקוח או יכלו לפקח על שעות עבודתו של התובע ואף עשו זאת הלכה למעשה.