תחולת צו ההרחבה בענף תעשיית היהלומים
- אין חולק כי החברה הינה חברה העוסקת בתעשיית היהלומים ומעסיקה עובדים שכירים כעולה מהנספח בו פורטו נתוני השכר של העובדים בנתבעת. משכך צו ההרחבה בענף תעשיית יהלומים שצורף כת/ 3 חל על הצדדים.
פידיון ימי חופשה
- משקבענו כי יתקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים אכן על הנתבעת היה לשלם לתובע חופשה שנתית במהלך תקופתה העסקתו.
- עיון בסעיף 90 לתצהיר התובע מעלה כי נטען על ידו על לא ניצל ימי חופשה במהלך עבודתו. על הנתבעת כמעסיק קיימת החובה לנהל פנקס חופשה שנתית, ומשכך הנטל להוכחת ימי החופשה מוטל עליה.
- לאחר ששמענו את הראיות לא שוכנענו כי הנתבעת עמדה בנטל זה. ערים אנו לטענת הנתבעת כי התובע לקח ימי חופשה רבים וכי בורסת היהלומים סגורה בתקופת הקיץ כשבועיים שלושה. עם זאת הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח אלו ימי חופשה התובע נטל במהלך תקופת העסקתו וכי בכל מקרה השכר של התובע סוכם על אחוזים מהרווחים ומשכך אינו יכול לכלול בתוכו את רכיב חופשה השנתית נוכח הוראת סעיף 5 לחוק הגנת השכר .
- עיון בכתב התביעה מעלה כי התובע תובע 31.74 ימים, חישוב זה עולה בקנה אחד עם הוראות צו ההרחבה. יובהר כי הנתבעים לא טענו טענת התיישנות בכתב ההגנה ולא טענו כנגד התחשיב עצמו ומשכך אנו מקבלים את תחשיב התובע בנדון. הנתבעת תשלם לתובע 31.74 ימי חופשה*587 ₪ ( 12135 ₪ / 186 שעות * 9 ) = 18,631 ₪ .
בכל הנוגע לדמי הבראה-
- עיון בצו ההרחבה מעלה כי הזכאות של התובע לשנתים האחרונות לעבודתו היא של 14 ימי הבראה ומשכך על הנתבעים לשלם לתובע דמי הבראה בסך של 5110 ₪ ( 14 ימים * 365) .
בכל הנוגע לנסיעות
- משקבענו כי התובע עובד של החברה אכן זכאי הוא להוצאות נסיעה בהתאם לסעיף 25 לצו ההרחבה בענף היהלומים . עיון בסעיף מעלה כי העובד זכאי לקבל השתתפות בהוצאות נסיעה על יסוד מחיר של נסיעה מוזלת באוטובוס ציבורי ממקום מגורים למקום עבודתה. עיון בתלושי השכר שהציג התובע מעלה כי כתובתו היא ברמת השרון . אין אנו מקבלים את תחשיב התובע לפי עלות יומית ומשכך הינו זכאי להחזר הוצאות נסיעות לפי חופשי חודשי.
- משכך על הנתבעת לשלם דמי נסיעה לפי חופשי חודשי כמפורט:
2008 – 325 ₪ * 10 חודשים = 3250 ₪
2009 – 330 ₪ * 12 חודשים= 3960 ₪
2010 -340 ₪ לחודש* 12 חודשים = 4080 ₪.
2011- 360 ₪ לחודש=4320 ש"ח