--- סוף עמוד 57 ---
כזאת, אני לא חושב שזה נכון, אתה רוצה, אני מאפשר לך כראש רשות תלך על זה.
ש: והוא לא עשה את זה?
ת: לא."
[פר' עמ' 507 ש' 23-13]
- עו"ד שפיר חיזק את עמדתו של מר סיני. כך, עו"ד שפיר הסביר בעדותו כי הקרקע הוחזרה על ידי הקיבוצים ולא על ידי העיריה משום שהיא איננה בעלת זכויות בקרקע. לדבריו: "...האופן שבו, או מטבע הלשון שבה אתה משתמש שהעירייה החזירה את הקרקע זה פשוט הטעיה, זה לא נכון, משום שהעירייה לא החזירה הקרקע איננה שלה, הקיבוצים החזירו, והעירייה החזיקה אחריהם בכך שהיא אמרה, אם הקיבוצים החזירו את הקרקע אין לנו כבר מה לעשות" [פר' עמ' 517, ש' 9-5].
בנסיבות אלה, ראה ראש העיר לנכון להרפות מהמיזם המשותף ולהסיר את התנגדותו לשיווק מקרקעי הקיבוצים בהתאם להחלטה 727 של מועצת מקרקעי ישראל, שמשמעה – השבת מקרקעי הקיבוצים למדינה ושיווקם על ידי המינהל באופן עצמאי.
אני ער לכך שמר סיני לא התייעץ עם עורכי הדין בטרם הודיע על כוונתו להסיר את התנגדותו להצעת המינהל ולפעול במתווה החלטה 727. אולם בהקשר זה אני מביא בחשבון כי המתכונת של הסכם שכר הטרחה והעדכון לשכה"ט יצרו הטיה אינהרנטית אצל עורכי הדין, שכן שכרם הותנה במימוש הפרוייקט. בנסיבות אלה, אינני רואה לנכון לזקוף את הדבר לחובת החכ"ל או לחובת העירייה.
- בשלב מאוחר יותר, נתבקש עו"ד שפיר לחוות דעתו באשר ליכולתה של החכ"ל ומועצת העיר לעמוד על זכויותיה מכוח החלטה 640, הסכם העקרונות והחלטה 738.
במסגרת חוות דעתו, הסביר עו"ד שפיר כי לעיריית ראש העין והחכ"ל אין עילה מוצדקת כלפי המינהל להחלתה של החלטה 611 וזאת על אף קיומם של הסכמים בין הצדדים; אין לעיריית ראש העין והחכ"ל זכויות קניייניות או מעין קנייניות במקרקעין; לא ניתן לקדם את הפרויקט בהתאם לתנאי החלטה 611; כניסה להליכים משפטיים מול המינהל והקיבוצים להחלטת תנאי החלטה 611 תגרור ניהול הליך משפטי ארוך שיסב לעיריית ראש העין ולחכ"ל אבדן הכנסות שוטפות בסך מיליוני ₪ [נספח 3 ל-נ/13].
יש בחוות דעת זו כדי לחזק את החלטתן של העירייה והחכ"ל לסגת מעמידה דווקנית על קיום הפרויקט לפי החלטה 611 וללמד כי מדובר בהחלטה שמצוייה בד' אמות מתחם הסבירות. יתר על כן, התרשמתי כי מר סיני ניסה לפעול למימוש המיזם בכל כוחו, הן מבחינת שיתוף הפעולה עם גורמי המחוז במינהל, הן מבחינת פנייה לשר הממונה והן מבחינת נסיונות שכנוע של הרשויות הרלבנטיות. נסיבות אלה מעידות כי העירייה פעלה בתום לב מלא ורק כשנוכחה כי אפסו הסיכויים לממש את המיזם (מבחינת עמדת הקיבוצים, עמדתו המוצהרת של המינהל והכתף הקרה שהופנתה אליה מהשר הממונה)