הדרישה להסדיר את "היתר הבנייה" חזרה על עצמה ב"רישיונות הזמניים" שניתנו, כדי להדגיש שיש להמשיך ולטפל בנושא ומתוך ידיעה ש"אפריקה ישראל"עושה כן.
דרישה זו לא מנעה מתן "רישיונות זמניים", עד להסדרת הנושא וקבלת "היתר בניה" בשנת 2014.
אין לי כל ספק ש"מיכל ויוסף בנימין" ידעו היטב שהשגת "היתרי הבנייה", אינה מהווה תנאי לקבלת "רישיון העסק", וכי טענותיהם בנושא הסכנה בהפעלת ה"קאנטרי קלאב" ללא קבלת "היתרי הבנייה" הן ניסיון להשתחרר בדרך זו מהתחייבויותיהם על פי "הסכם השכירות" ואי עמידה בתנאיו;וכ"תירוץ" לסיום ההתקשרות עם "אפריקה ישראל".
צא ולמד;
הסדרת "היתרי הבנייה" לחריגות הבנייה, לא הייתה תנאי למתן "רישיון עסק".
לא היה כל חשש בשימוש במבנים ,עד להסדרת הנושא בשנת 2014.
לא הייתה ל"י.ג.ד." כל הצדקה לשלוח עקב כך "התראה לפני ביטול הסכם" אם תוך 30 יום לא יוסדר הדבר. היה זה "תירוץ" שאין בו דבר, כדי לחמוק מהתחייבויותיה ב"הסכם השכירות".
"י.ג.ד." לא קיבלה "רישיון עסק", משום שלא עמדה בתנאים האחרים הנדרשים לצורך קבלת "רישיון עסק".
--- סוף עמוד 27 ---
הייתה זו "י.ג.ד." אשר לא עמדה בתנאי "הסכם השכירות" ובתנאים הדרושים לצורך קבלת "רישיון עסק" והפרה את הסכם השכירות".
- 3.הארנונה
מחלוקת בין הצדדים על שטח המושכר.
לשטח המושכר, יש השפעה על חוב "הארנונה" של "י.ג.ד" ל-מועצה המקומית סביון.
בנספח א' ל"הסכם השכירות" נאמר
"סעיף 2.1 – פרשנות
"שטח המושכר": כ-35 דונם ברוטו"
בתצהיר אותו הגיש יוסף בנימין הוא כותב:
"2. המבקשת החלה להחזיק במתחם קאנטרי קלאב סביון החל מיום 1.1.06, וזה עפ"י הסכם זיכיון שנתחם בין הצדדים, שהעתקו מצורף כנספח י"ב.
...
- בתחילת שנת 2010, ערכה המועצה המקומית מדידות בקאונטרי, לצורך עדכון חיובי ארנונה, במסגרתו גדל שטח הקרקע לצרכי חיוב המבקשת והועמד על כ-45 דונם.
מצורפת הודעת הארנונה לשנת 2010 נספח_ד'.
...
- תוספת שטחי הבור לשטח המחויב בארנונה, הגדילה לכשעצמה את החיוב השנתי של הארנונה בו חוייבה המבקשת בסכום של כ- 550,000 ₪ לשנה, כפי שעולה מהתחשיב המצורף כנספח כ'.
- המבקשת ניסתה לשכנע את המועצה המקומית כי מדובר בשטחי בור שאינם נמצאים בחזקתה ואינם משמשים אותה, ולכן בכל מקרה אין אפשרות לחייב אותה בארנונה בגין שטחים אלה שאינם נמצאים בחזקתה, אולם ללא הצלחה.
--- סוף עמוד 28 ---
- בלית ברירה פניתי אל המשיבה באמצעות קובי שלום, שהיה אז מנהל הנכסים של המשיבה, ורוני דגן שהיה סגן החשב של חטיבת הנכסים של המשיבה, והצגתי להם את החומר ודרישות החיוב החדשות של המועצה, והבהרתי להם כי ככל שיש חובה לשלם ארנונה בגין שטחי בור אלה, הרי שחובה זו איננה מוטלת על המבקשת, אלא על המשיבה. לעניין זה מובהר שוב כי שטחי הבור מוחזקים ע"י המשיבה ולא המבקשת ובכל מקרה מדובר בנכס שלא נעשה בו שום שימוש והמשיבה מתייחסת אליו כאל כנכס נדלני עתידי, אם וכאשר יופשר השטח לבנייה.
- המשיבה, באמצעות קובי שלום ורוני דגן שהיו אז ממונים על הקאונטרי אצל המשיבה, הכירו בצדקת טענת המבקשת, דהיינו שככל שיש חבות לשלם ארנונה בגין שטחי הבור, הרי שזו חובתה של המשיבה, והם הפנו אותי למשרד עו"ד כץ גבע שהוא אחד המשרדים המטפל בענייני הארנונה של המשיבה, על מנת שינקוט הליכים בכל הדרוש לביטול החיוב, תוך שמוסכם ביני ובין קובי שלום ורוני דגן, שככל שהמבקשת לא תצליח בהליך המשפטי והחיוב בגין שטחי הבור, יוותר על כנו, תשלם המשיבה את הארנונה בגין שטחים אלה, ולא המבקשת. בקשתי לקבל סיכום זה בכתב אולם נדחיתי כל העת, ומסמך כזה לא נחתם.
- במקביל החליטה המשיבה, לשנות את מהות ההתקשרות שבין הצדדים, והחל בשנת 2010, דרשה להחליף את הסכם הזיכיון שנחתם בין הצדדים בשנת 2005 (נספח ט"ו), בהסכם שכירות רגיל, שיחליף את הסכם הזיכיון. המשיבה פנתה בעניין זה אל המבקשת, באופן חוזר ונשנה במהלך שנת 2010, ואולם, אני דחיתי כל פעם את חתימת ההסכם, מאחר ודרשתי לקבל אישור בכתב מאת המשיבה, לכך שהיא מקבלת על עצמה את האחריות להסדיר את תשלומי הארנונה הנדרשים מהמבקשת בגין שטחי הבור.
- כאמור, מאחר ולא התקבל אישור כזה מהמשיבה, התחמקתי מלחתום על הסכם השכירות החדש. כך נמשכו הדברים במהלך שנת 2010, עד שלקראת סוף שנת 2010, נעתרה המשיבה לדרישתי והסכימה לכתוב בנספח להסכם השכירות המוצע על ירה, ולציין בו במפורש שהשטח שמשכירה המשיבה למבקשת הוא של 35 דונם בלבד. יובהר כי לא קבלתי יעוץ משפטי בחתימת חוזה השכירות, האמנתי לדברי נציגי המשיבה קובי שלום גרוני דגן, שדי בכך כדי להסדיר את העניין, וביום 19.12.10
--- סוף עמוד 29 ---