אני מחליט, ש"י.ג.ד." הייתה זכאית לקחת עמה את ה"ציוד" המופיע בחוות דעת ה"שמאי המוסכם" ג'בלי הררי יוסף ו/או לחילופין לקבל את מלוא שוויו.
דא עקא, שביום 4/6/2013 - במקביל ובאותו יום להגשת התביעה דנן – הגישה אפריקה ישראל" תביעה לבית משפט השלום בתל-אביב – ת.א. 8022-06-13 – שעיקרה"מתן צו מניעה קבוע כנגד המשיבים (י.ג.ד., י.פ.) בקשר עם שימוש וחזקה במיטלטלין ומקרקעין, ומהותה, מניעת הוצאת מחוברים ומיטלטלין החיוניים להפעלת הקאנטרי".
ביום 6/6/2013 ניתן צו המונע את הוצאת ה"ציוד" מן ה"קאנטרי קלאב".
בהמשך, הועבר חלק מה"ציוד" לאחסון במחסן בבית עריף.
יתרת הציוד נשאר ב"קאנטרי קלאב".
רק ביום 23/11/2015 עלה בידי בית המשפט לשכנע את הצדדים להסכים למכירת ה"ציוד" המאוחסן בבית עריף על מנת להקטין את הנזק, היות והיה ברור שכל יום שה"ציוד" מאוחסן כ"אבן שאין לו הופכין", הוא מאבד מערכו.
מסיכומי הנתבעים - "י.ג.ד." - עולה, ש"אפריקה ישראל" מכרה את ה"ציוד" שהיה מאוחסן למפעיל החדש שאול בלס בסך כולל של 56,000 ₪. בעוד שערכו של "ציוד" זה, בהתאם לחוות דעת ה"שמאי המוסכם" הינו כ-156,350 ₪. ללמדך, על אובדן הערך הרב של ה"ציוד" ככל שחלף הזמן.
--- סוף עמוד 58 ---
לדידי, זכאית "י.ג.ד." למלוא שווי ה"ציוד" כפי שנקבע על ידי ה"שמאי המוסכם" ג'יבלי הררי יוסף.
אם בחרה התובעת – "אפריקה ישראל" – לקבל "צו מניעה" המונע את הוצאת ה"ציוד" מה"קאנטרי קלאב", אם כדי לאפשר את המשך הפעילות בו; אם משום שסברה שהוא שייך לה - היה עליה לקחת בחשבון שאם יתברר שה"ציוד" שייך ל"י.ג.ד." והיא הייתה זכאית להוציאו, יהיה עליה לשלם ל"י.ג.ד." את מלוא שוויו של ה"ציוד" כפי שנקבע על ידי ה"שמאי המוסכם" ג'יבלי הררי יוסף, בתוספת הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית השומרים על ערך/שווי הסכום שנקבע.
יש להזכיר לעניין זה, שעוד לפני מועד הפינוי של ה"קאנטרי קלאב" על ידי "י.ג.ד." הושכר ה"קאנטרי קלאב" כמועדון פעיל לשאול בלס, אשר החלמיום 11/6/2013 הפעיל את ה"קאנטרי קלאב" והחל לעשות שימוש ב"ציוד" של "י.ג.ד." וכי "דמי השכירות" אשר שולמו, היו עבור"קאנטרי קלאב" פעיל, לרבות ה"ציוד" הנמצא בו.