17. אין מחלוקת, שלתובעת שולם הרכיב שכונה "פרמיה אישי" בהתאם לעמידה ביעדים אישיים ועמידה ביעדים של החנות. כמפורט לעיל, יעדים אלו השתנו מעת לעת ומחנות לחנות. משתשלום הרכיב האמור הותנה בתנאי, קרי: עמידה ביעדים, הרי שלפי הפסיקה אין הוא אמור להיכלל בשכר הקובע לצורך פיצויי פיטורים ואין אמורים לבצע בגינו הפרשות לקרן פנסיה בגין תגמולים ופיצויי פיטורים. יצוין, כי אף בנוסח ההודעה בדבר תנאי עבודה מצוין, כי "תשלום פרמיה החל מתום תקופת ההכשרה מותנה בהתאם לעמידה ביעדים".
18. לנוכח האמור לעיל, נדחית תביעת התובעת להכליל את הרכיב שכונה "פרמיה אישי" בשכר הקובע לצורך תשלום פיצויי פיטורים או בשכר ממנו היה על הנתבעת לבצע הפרשות לקרן הפנסיה.
19. יחד עם זאת מצאנו לקבוע, כי התובעת זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסך של 1,622 ₪ ונפרט.
לאחרונה פסק ביה"ד הארצי לעבודה בתיק ע"ע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ נ' adhenom berh teami [פורסם בנבו] (ניתן ביום 4.6.17), כי:
"לאחר בחינה חוזרת של הדברים דומה כי במקרה של עובד שעתי המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש הדרך הנכונה לחשב את שכרו האחרון היא לפי או בהיקש מתקנה 7 דווקא. העקרון העולה מתקנה 7 הוא חישוב השכר לפי חלקיות המשרה של העובד. עקרון זה ניתן ליישמו גם לגבי עובד שעתי שהיקף עבודתו לכל אורך תקופת העבודה משתנה מדי חודש בחודשו. שיטה זו מבטיחה כי פיצויי הפיטורים יחושבו בצורה התואמת את היקפי ההעסקה של העובד ותמנע תוצאה שבמקרה מסויים עשויה לקפח את המעסיק ובמקרה אחר את העובד".
מעיון בתלושי השכר של התובעת עולה, כי היקף משרתה הממוצע בחודשי ההעסקה המלאים (4/12-4/15) עמד על 77% (143.47/186 שעות). בהתאם למפורט בתלושי השכר, שכרה השעתי האחרון של התובעת עמד על 25 ₪.
בנסיבות אלו התובעת הייתה זכאית עם פיטוריה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 11,227 ₪ (143.47 שעות בממוצע * 25 ₪ * 3.13 שנים). מששולם לתובעת עם פיטוריה סך של 9,605 ₪ נותרה יתרה לתשלום בסך של 1,622 ₪.
20. לעניין תביעת התובעת להפרשות לקרן הפנסיה מצאנו לקבל את תביעתה באופן חלקי.
ראשית, משהמציאה התובעת אישור בדבר קיומה של קרן פנסיה פעילה עובר לתחילת העסקתה אצל הנתבעת, התובעת זכאית לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות עבור התקופה שעד ליום 31.8.12 בסך 766 ₪ (ראו סיכומי הנתבעת – עמ' 7, שורות 17-18).