בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע״מ 47236-01-14 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה ע״מ 18139-01-15 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה
תיק חיצוני:
ממילא לא הובאה ולו ראשית ראיה לטענות אלו, כך, למשל, המערער לא פנה לחברה וביקש אישורה לעסוק במיזמים כלשהם.
ד. דיוו והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
32. השאלה הטעונה הכרעה בענייננו היא כיצד יש לסווג את התשלומים שהתקבלו בידי המערער בגין התחייבותו במסגרת הסכם אי התחרות והייעוץ עם פרישתו מעבודתו - האם כהכנסה הונית - כטענת המערער, שמא כהכנסה פירותית - כטענת המשיב.
33. בעניין ברנע קבע בית המשפט העליון הלכה ברורה בסוגיית מיסוי תקבול מהסוג בו עסקינן ולפיה קיימת חזקה ניתנת לסתירה כי תשלום הניתן לעובד על ידי מעבידו הוא הכנסה פירותית בגדרו של סעיף 2(2) לפקודה, כאשר הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי העובד, ומדובר בנטל כבד.
34. על פי הלכת ברנע, בחינתם של תשלומי אי התחרות לצרכי מס תבוצע בהליך דו שלבי, כאשר בשלב הראשון תיבחן השאלה האם אכן מדובר בתניית אי תחרות אותנטית, שמא מדובר בכסות לתשלומים אחרים - כגון שכר עבודה או מענק פרישה, כנטען בענייננו. ובשלב השני, תיבחן השאלה האם בנסיבות המקרה עלה בידי העובד לסתור את חזקת הכנסת העבודה ולהראות כי מדובר בתקבול הוני.
35. בית המשפט העליון הבהיר בעניין ברנע כי אך במקרים חריגים ונדירים תתקבל הטענה לפיה תשלום אי תחרות מהווה תקבול הוני, באומרו את הדברים הבאים (פסקה 66 לפסק דינו של כבוד השופט י' עמית):
״ככלל, מנקודת מבטו של העובד, תשלום אי תחרות נועד במהותו לפצות את העובד בגיו הירידה הצפויה בהכנסתו, לנוכח העובדה שנחסמה בפניו האפשרות למצות עד תום את כושר השתכרותו בשל ההגבלה המוטלת עליו מכוח תניית אי התחרות. במילים אחרות,
״הפירצה״ היא שכר העבודה שהעובד לא יזכה לו, בבחינת ״תחליף שכר״ הנכנס בגדרו של סעיף 2(2) לפקודה.
דיו ״שכר אי-עבודה״ כדיו ״שכר עבודה״. דהיינו, איו להבדיל לענייו זה ביו תשואה הנובעת מהפעלת הוו אנושי לביו תשואה הנובעת מאי הפעלתו. דיו שתיהו להיות ממוסות כהכנסת עבודה פירותית.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע״מ 47236-01-14 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה ע״מ 18139-01-15 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה
תיק חיצוני:
מזוית נוספת ועל פי המטפורה של עץ ופירות - תניית אי תחרות אינה משולה ברוב המקרים לגדיעת העץ, אלא ל״שלכת״ זמנית של העץ או לגיזום זמני או חלקי של ענף מענפי העץ, באופן שאינו שולל את האפשרות להצמיח פירות. דהיינו, אין מדובר בעקירתו או עיקורו של העץ.
אין לשלול היתפנות מקרים חריגים בהם, לדידו של העובד, תניית אי התחרות תעלה פדי ״גדיעת העץ״. לשם פן יש להראות כי מבחינת העובד, ההשלכה המעשית של תניית אי התחרות היא כריתת העץ (לא יוכל לשוב לעבוד בתום תקופת אי התחרות) או למצער לגדיעת הענף העיקרי לבלתי צמוח שוב (השמדת יכולת לצמיתות)״.
36. כך לדוגמא, על פי כבוד השופט י' עמית, הטענה הנוגעת לגדיעת העץ עשויה להתקבל בהינתן תניית אי התחרות גורפת שאינה מוגבלת בזמן (פסקה 49 לפסק דינו). ואולם,
ברי כי מדובר בנסיבות חריגות למדי, וממלא ספק רב אם הגבלה היפותטית שכזו איננה נוגדת את תקנת הציבור, וראו בעניין זה עמדת כב׳ השופטת ד׳ ברק-ארז לפיה ככל שהסכם אי-תחרות עלול להוביל לחוסר יכולתו של אדם לעבוד בעתיד במשלח ידו, קרוב לוודאי שהוא ייחשב ללא תקף (פסקאות 4-6 לפסק דינה).
דוגמא נוספת שהובאה על ידי כבוד השופט י׳ עמית הינה של טייס מסחרי הפורש ממקום עבודתו, כאשר על פי תניית אי התחרות נאסר עליו לעבוד כטייס בכל חברת תעופה אחרת למשך 7 שנים. בהנחה שחברות תעופה לא תעסקנה טייסים שנמנעו מלטוס במשך שנים מחמת שחיקה ב״כושר הטיסה״ שלהם, יתכן שהמסקנה במצב דברים שכזה תהיה כי מבחינת אותו העובד-הטייס, נגדע העץ (פסקה 54 לפסק דינו).
אף מדוגמא זו עולה כי מדובר אך במקרים קיצוניים, ומכאן שלהבדיל מאותם ״מקרי קצה״ היפותטיים, ברוב רובם של המקרים (ובהם שלושת התקבולים נשוא הערעורים שהיוו בסיס להלכת ברנע), המסקנה תהא כי תשלומי אי תחרות שקיבלו עובדים הינם הכנסה פירותית, שתמוסה לפי סעיף 2(2) לפקודה.
37. לאור האמור, במסגרת פסק דיני בע״מ (מחוזי מרכז) 28006-01-14 פלדמן נ׳ פקיד שומה פתח-תקווה (13.11.2016) (להלן: ״עניין פלדמן״) הבהרתי כי לגישתי ״לא הרבה יותר מקוף של מחט הותיר בית המשפט העליון לכל המבקש לטעון כי התקבול שקיבל בגין התחייבותו לאי תחרות מהווה הכנסה שבהון ולא הכנסה בפירות״