בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע״מ 47236-01-14 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה ע״מ 18139-01-15 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה
תיק חיצוני:
(פסקה 19), ובהמשך אף ציינתי כי ״אפשרות הסיווג של תקבול בגין התחייבות לאי תחרות כתקבול הוני, תהא, באופן מעשי, בבחינת המיעוט שבמיעוט״ (בפסקה 21).
עוד הדגשתי כי לרוב יהיו אלו עובדים בכירים כדוגמת מנהלים בחברות גדולות, שניתן למצוא בהסכמי הפרישה שלהם תניית אי תחרות וכי ״רק כאשר הגבלת העיסוק משמעה היא למעשה ״השמדת״ יכולתו של העובד לעסוק באותו תחום - ניתן להתייחס לתניית אי התחרות כגדיעת ענף השקולה לגדיעת העץ ממש. במקרים אחרים, תניית אי התחרות אינה יותר מ״שלכת״ או ״גיזום הענף״, כאשר אותו ענף,
או ענפים אחרים, שאף הם דומיננטיים באותו עץ, עדיין יכולים להצמיח פירות״
(שם, פסקה 22.ו).
38. בנוסף הדגשתי בעניין פלדמן כי לאור קביעות בית המשפט העליון בעניין ברנע, לפיהן רק בנסיבות נדירות וחריגות תשלומי אי תחרות ילבשו צורה הדומה לעסקה הונית, נפקותה של השאלה האם מדובר בתניית אי תחרות ״אמיתית״ או שמא במסווה להכנסת עבודה - פוחתת, וכעניין של יעילות שיפוטית ראוי להקדים את בחינת השלב השני לשלב הראשון. כך נהגתי בעניין פלדמן וכך אעשה אף במסגרת הערעור דנן.
מן הכלל אל הפרט
39. הסכם אי התחרות והייעוץ, עליו חתם המערער עם פרישתו מעבודתו בישראכרט מקבוצת בנק הפועלים לאחר שנים רבות בהן כיהן בתפקידים בכירים, כולל למעשה שני רכיבים.
במסגרת הרכיב הראשון, התחייב המערער שלא לעסוק בארץ או בחו״ל בתחומים בהם עסקה החברה ממנה פרש. קרי, תניית אי התחרות המדוברת לא אסרה על המערער לעסוק בכל תפקיד ניהולי בכיר באשר הוא, ואכן בפועל, על פי עדות המערער,
עם פרישתו שימש בשנים 2010-2012 כדירקטור בחברת נביעות, משנת 2011 שימש כדירקטור גם בחברת ורדינון ומשנת 2012 אף שימש דירקטור בבנק מסד (פרוטוקול מיום 13.7.2016 עמ׳ 47 ש׳ 32 - עמ׳ 48 ש׳ 5).
40. הנה כי כן, המערער תיעל את כישוריו הניהוליים ויכולותיו לתחומי פעילות אחרים. כישוריו לא היו מצומצמים לתחום של כרטיסי האשראי, וכפי שאף עולה מעדותו, יש לו את הבקיאות והידע בתחום הבנקאי הנדרש כדי לשמש כדירקטור בבנק (פרוטוקול
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע״מ 47236-01-14 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה ע״מ 18139-01-15 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה
תיק חיצוני:
מיום 13.7.2016 עמ׳ 48 ש׳ 6-13). מכאן שגם אם נמנע ממנו לעסוק במשך 3 שנים 1 בתחום כרטיסי האשראי, עדיין אין מדובר היה ב״השמדת״ יכולתו לעסוק בתחומים 2
משמעותיים אחרים, תוך ניצול כישוריו הרבים.
יפים לעניין זה דברי כב׳ השופט י׳ עמית בעניין ברנע בפסקה 72 לפסק דינו:
״טול דוגמה בה מנפ״ל חברת סלולר פורש מתפקידו, ועם פרישתו
מקבל תשלום נאה תמורת התחייבותו לא לעבור לחברת סלולר
מתחרה למש) פרק זמן מסוים. האם הפגיעה ב״יתרון היחסי״ של
המנכ״ל בשוק הסלולר מהווה ״מכירה של זכותו״ להמשיך לעבוד
בתחום הסלולר באופן ההופך את התקבול להוני? התשובה על כן
שלילית. המנכ״ל יכול לנצל את הונו האישי ואת כישוריו בשלל
תחומים אחרים, והפיצוי שיקבל בגין ״ויתורו על יתרונו היחסי״
שקול לפיצוי בגין הירידה הפוטנציאלית בהשתכרותו הצפויה בגין
הצורך לעבור לתחום פעילות אחר. מה עוד, שבהנחה כי תקופת אי
התחרות היא מוגבלת למשך שנים בודדות, קשה לומר כי יש בדבר
כשלעצמו כדי לסתום את הגולל על אפשרות חזרתו של אותו מנכ״ל
לתחום הרלוונטי״.
[ההדגשות אינן במקור]
עניינו של המערער דומה אם כן לדוגמה הנ״ל, שהרי על פי תניית אי התחרות נאסר
עליו לעבוד אצל חברות מתחרות למשך מספר שנים, כך שגם אם פוטנציאל
ההשתכרות שלו נפגע במידה כזו או אחרת עקב תניית אי התחרות, שכן יתכן שאם
היה מועסק על ידי מתחרה או פותח עסק משל עצמו היה מרוויח יותר, הרי שאין
מדובר באובדן העולה כדי גדיעת העץ. בית המשפט העליון הבדיל מצב זה מתרחיש
היפותטי בו תניית אי התחרות היתה אוסרת על מנכ״ל לעסוק בכל תפקיד ניהולי
באשר הוא, והרי אין זה המצב בענייננו כאמור.
41. אדרבא, בנסיבות עניינו של המערער, הגם שבמשך תקופת ההגבלה עסק הוא
בתחומים שאינם קשורים לתחום כרטיסי האשראי, ספק רב בעיניי אם נחסמה דרכו
לשוב לתחום זה בחלוף תקופת ההגבלה.
המערער גילה דעתו כי בעת החתימה על הסכם אי התחרות, בהסכימו להגבלה שתוקפה שלוש שנים, ולא שנתיים כפי ששאף מלכתחילה, לא העריך כי הדבר יביא ל״יציאתו מן השוק״ לגמרי. כך לדבריו (בפרוטוקול מיום 13.7.2016 עמ׳ 43 ש׳ 6-10) :
12 מתוך 23