בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע״מ 47236-01-14 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה ע״מ 18139-01-15 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה
תיק חיצוני:
ואילו בכל הנוגע לתקופת אי התחרות, בנוסף לאמור לעיל בנוגע לעדות מר מושקוביץ,
הרי שהעד אף הבהיר כי מיזם זה לא יצא, בסופו של דבר, אל הפועל (פרוטוקול מיום
13.7.2016, עמ׳ 7 ש׳ 22-28), אך למעשה לא שלל את האפשרות כי היוזמה תרקום עור וגידים ביום מן הימים, כך בלשונו: ״המיזם הזה הל) למגירה בשלב זה. אולי יקום יום אחד״ (שם, ש׳ 30-31). אף בכך יש כדי לתמוך במסקנה שאין מדובר בגדיעת העץ,
או מי מענפיו, אלא לכל היותר ב״שלכת״ זמנית.
48. הנה כי כן, אף תחת ההנחה כי נכונותו של המערער להימנע מלהתחרות בתחום פעילותה של ישראכרט עם פרישתו, פגעה ביכולתו למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו למשך שלוש שנים מיום פרישתו, במהלכם לא יכול היה להקים מיזם מתחרה,
הרי שהונו האנושי הוסיף לעמוד לרשותו ואין לומר כי מדובר בגדיעת ענף מענפיו (״השמדת יכולת״) לבלתי צמוח שוב ובוודאי שלא ״כריתת העץ״.
49. סיכומו של דבר - עניינו של המערער אינו נכנס בגדר אותו ״קוף של מחט״ שהותירה הלכת ברנע; את התקבולים שקיבל מכוח הסכם אי התחרות והייעוץ יש לסווג כהכנסה שבפירות.
50. בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף כי ספק אם הצליח המערער להוכיח כי מדובר בהסכם אי תחרות אותנטי וכי התשלום המשולם על פיו אינו כסות להכנסת עבודה.
בעניין זה נראה כי יש ממש בטענת המשיב לפיה, נוכח ההסכמים הקודמים עליהם היה חתום המערער במועד פרישתו, ואשר כללו הגבלת תחרות במשך תקופה בת 6 חודשים ממועד סיום העסקתו - סעיף 18.1 להסכם עם בנק הפועלים מיום 18.2.2008 וסעיף 18.1 להסכם עם ישראכרט מיום 18.2.2008 - לא היה צורך ממשי בחתימה על הסכם אי התחרות.
יתר על כן, לא הובא בפני הסבר או נימוק ממשי, מדוע במועד החתימה על ההסכמים מול הבנק ומול ישראכרט הסתפקו הללו בתקופת אי תחרות בת 6 חודשים בלבד,
ואילו בהסכם נשוא הערעורים דנן, אשר נחתם לאחר פרק זמן של כשנה ותשעה חודשים ממועד חתימתם של ההסכמים לעיל - נדרשה תקופת אי תחרות ארוכה משמעותית. שהרי תפקידו של המערער לא השתנה באופן מהותי בתקופה הנ״ל שבין חתימת ההסכמים עם הבנק וישראכרט בחודש פברואר 2008 למועד החתימה על
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד
ע״מ 47236-01-14 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה ע״מ 18139-01-15 קרופסקי נ׳ פקיד שומה נתניה
תיק חיצוני:
ההסכם נשוא הערעורים. ואם לא די בכך, הרי שגם לא הובא על ידי המערער כל הסבר מדוע נכון היה להתחייב לתקופת אי תחרות בהסכמים עם הבנק ועם ישראכרט בפברואר 2008 בלא תשלום תקבול ייחודי בגין התחייבותו זו, מעבר לתשלום השכר המגיע לו, בעוד שבהסכם נשוא הערעורים הוסכם על תשלום תקבול ניכר בגין התחייבותו זו.
51. ואכן, נראה בעיני שלא ניתן להצדיק תשלום סכום נכבד בסדר גודל של 4 מיליון ש״ח, בפרט על רקע בחירתו של המערער בהסדר פרישה הכולל הוראה לפיה אם במהלך 5 השנים הראשונות בהן תשולם לו פנסיה מוקדמת, יפר את ההתחייבות לאי תחרות,
מבלי לקבל אישור מראש ובכתב מהבנק, תופסק הקצבה והפרשת דמי גמולים לקופת גמל (סעיף 12.8.6 להסכם מיום 18.2.2008).
כשנשאל המערער אודות הוראה זו שבהסכם, השיב כי היא אינה מונעת ממנו לעבוד בחברת כרטיסי אשראי שאינה חברת בת של בנק (פרוטוקול מיום 13.7.2016, עמ׳ 32 ש׳ 27), אלא שספק בעיני אם מדובר בפרשנות סבירה שכן הסנקציה הקבועה בהסכם מתייחסת לכל מקרה שבו המערער עובד בתאגיד המתחרה בעסקי הבנק, וזאת כאשר עניינו של ההסכם הוא העסקתו של המערער בתפקיד מנכ״ל חברת ישראכרט, חברת בת של הבנק. עוד העיד המערער כי הזכות לסיים את עבודתו במסלול של פנסיה מוקדמת מכוח ההסכם עם בנק הפועלים, לא נתפסה בעיניו כקשורה להסכם אי התחרות וכן כי נושא אי התחרות עלה עוד בטרם החליט באיזה מסלול פרישה לבחור (עמ׳ 33 ש׳ 3-10).
52. המערער העיד כי מי שהעלה את סוגיית אי התחרות היה יו״ר הבנק, מר דני דנקנר (פרוטוקול מיום 13.7.2016, עמ׳ 33 ש׳ 16-17 ועמ׳ 35 ש׳ 1-2), וכי העובדה שהנושא הוסדר גם במסגרת הסכמים קודמים, כלל לא הוזכרה בפגישה (פרוטוקול מיום
13.7.2016, עמ׳ 33 ש׳ 25-27 ועמ׳ 34 ש׳ 11-12).
53. כנשאל מר שטרן, יו״ר ועדת הביקורת של ישראכרט, האם במסגרת הדיונים שהתקיימו בנוגע להסכם אי התחרות בחברה הובאה בחשבון העובדה שקיימת כבר התחייבות קודמת לאי תחרות מצד המערער במסגרת ההסכם משנת 2008, השיב:
״אני מניח שסעיף זה, הסעיף ידוע והיה ידוע לכולם, אני מניח שכולם ידעו על הסעיף הזה, מי שניהל את המו״מ לגבי פרישתו של המערער. אני לא זוכר אם מישהו העלה