96. הראיה המרכזית שעליה מסתמכת המאשימה לגבי ההכנסות שהיו לנאשם מאותו "מלכיאלי" בשנת 2002 היא אמרת החוץ של הנאשם. דא עקא, באמרת החוץ של הנאשם נאמר שמדובר בהכנסה שהייתה לו מאותו מלכיאלי רק בשנת 2001. בנסיבות אלה, כאשר המאשימה מתייחסת להכנסות שהיו לנאשם מהעסק על פי שנים ספציפיות, אין מקום להעתיק אל תוך שנת 2002 את הכנסה שהתקבלה בשנת 2001. על כן, הנני קובע כי המאשימה לא הוכיחה שהייתה לנאשם הכנסה כלשהי ממלכיאלי בשנת 2002.
ההכנסות ממנחם חנזין
97. לפי הטבלה של יצחקי לשנת 2002, לנאשם הייתה הכנסה מהעסק מלקוח בשם "מנחם חנזין" בסך של 8,495 ₪. כמו כן, לפי הטבלה של יצחקי לשנת 2004, לנאשם היתה הכנסה מלקוח בשם "מנחם מנדל חנזין" באותה שנה בסך של 78,836 ₪ (לטבלה של יצחקי לשנת 2004, ראו בהמשך פסקה 182 להכרעת הדין). ישאל השואל, האם מדובר באותו אדם ולכן מדובר בכפל רישום או שמא מדובר בשתי דמויות נפרדות שמכל אחת מהן היתה לנאשם הכנסה שונה בגין עבודות שיפוץ שונות שבוצעו במועדים שונים במקומות שונים?
98. בסיכומים מטעם המאשימה ישנה התייחסות נפרדת לאדם בשם "מנחם חנזין" (עמ' 70 פסקאות 148(א)-(ד)) ולאדם בשם "מנחם מנדל חנזין" (עמ' 71-70 פסקאות 149(א)-(ו)). ללמדך, כי לפי המאשימה, מדובר בשתי דמויות נפרדות כאשר מכל אחת מהן הייתה הכנסה שונה ונפרדת. המאשימה לא הבהירה כלל בסיכומיה מדוע היא מתייחסת ל-"מנחם חנזין" כדמות נפרדת מ-"מנחם מנדל חנזין".
99. מצד אחד, בעת שהנאשם התבקש באמרת החוץ להסביר את הביטוי "חנזין גג" שמופיע במחברת (נספח ב.י. 159 לת/16), הוא אמר את הדברים הבאים: "חנזין גג זה שכן שלי שקוראים לו מנחם חנזין שעשיתי לו עבודות בשנת 2002 וקיבלתי ממנו לפי מיטב זיכרוני סכום של 8,495 ₪, מתוך זה הפרשתי סכום של 565 ₪ ל-"מעשר כספים", והיו לי הוצאות בסכום של 1,580 ₪" (ת/17, ש' 155-152). ברור, אם כך, כי הודאת החוץ של הנאשם היא הבסיס לסכום ההכנסה שהופיע בטבלה של יצחקי לשנת 2002 מ-"מנחם חנזין".
100. מצד שני, הנאשם כלל לא נחקר באמרות החוץ שלו באופן קונקרטי לגבי הכנסה שהיתה לו בשנת 2004 מאדם בשם "מנחם מנדל חנזין" בסך של 78,836 ₪. בנוסף, הנאשם גם לא נשאל בחקירתו האם "מנחם חנזין" הוא אותו "מנחם מנדל חנזין" או שמא מדובר בשני אנשים שונים.
101. בפועל, בבית המשפט העיד רק אדם אחד שנושא את שם המשפחה "חנזין". אותו אדם נושא גם את השם הפרטי "מנחם" ואשר הזדהה כ-"מנחם מנדל חנזין" (פרוט' מיום 15.1.15, עמ' 30 ש' 10). לטענתו, הנאשם ביצע בביתו עבודות שיפוץ רק פעם אחת וזאת בשנת 2004 (פרוט' מיום 15.1.2005, עמ' 30 ש' 24-23). העד כלל לא נחקר בחקירתו הראשית או הנגדית לגבי גרסתו של הנאשם באמרת החוץ שלו שהיתה לו הכנסה מאדם בשם "מנחם חנזין" (וזאת להבדיל מ-"מנחם מנדל חנזין") בשנת 2002 בסך של 8,495 ₪.
102. כמו כן, מנחם מנדל חנזין העיד בבית המשפט ואמר בתמצית את הדברים הבאים (פרוט' מיום 15.1.15, עמ' 30, ש' 28-12, עמ' 31, ש' 5-2, 32-31):
א. בתחילת שנת 2004 הנאשם וקבוצה של פועלים שהובאו על ידי הנאשם ביצעו עבודות של שיפוצים בביתו.
ב. העלות הכוללת של השיפוץ הייתה 18,300 דולר ארה"ב. החתן שלו היה מעורב יותר ממנו בנושא הכספים ואף הזמין רצף וכן אדם אחר שהתקין סורגים בתוך הבית. מנחם מנדל חנזין הבהיר שאינו יודע כמה לקח הנאשם מתוך הסכום הכולל של 18,300 דולר וכמה לקחו אחרים.
103. החתן של מנחם מנדל חנזין לא הובא כעד מטעם המאשימה על מנת שיסביר כמה כסף קיבל הנאשם מתוך הסך הכולל של 18,300 דולר. בנוסף, ברור מדבריו של מנחם מנדל חנזין שאינו יודע כמה כסף שולם בפועל לנאשם וכמה כסף שולם לבעלי מקצוע אחרים, שאינם קשורים לנאשם. יתר על כן, בניגוד למה שנאמר באמרת החוץ של הנאשם שהייתה לו הכנסה מ-"מנחם חנזין" עקב עבודות שיפוץ שביצע עבורו בביתו במהלך שנת 2002, "מנחם מנדל חנזין" העיד שהשנה הרלוונטית היא בכלל שנת 2004.
104. המאשימה מפנה בסיכומיה לענין "מנחם מנדל חנזין" (עמ' 71-70, פסקה 149) למסמך המצוי בקלסר הסגול שנתפס בביתו של הנאשם ואשר נושא מספר סידורי 835 ואשר רשומה בו המילה "חנזין" ומתחתיה סכומים שונים ולידם תאריכים במהלך חודש מרץ, ללא ציון שנה לועזית. המאשימה לא הבהירה בסיכומיה מדוע היא סבורה שמדובר דווקא ב-"מנחם מנדל חנזין" ולא ב-"מנחם חנזין". בכל מקרה, גם בראיות שהוצגו בפניי אין תשובה לתעלומה זו.
105. לסיכום, נוצר כאן בלבול שלם, הן בשמות, הן בשנים והן בסכומים. הנטל הוא על המאשימה להבהיר את הבלבול שנוצר, וזאת עבור הנאשם ועבור בית המשפט. בפועל, לא התקבלה כל הבהרה בעניין. די בכך, על מנת לקבוע שהמאשימה לא עמדה בנטל הבאת הראיות הראשוני שרובץ לפתחה להוכחת סכום ההכנסה שהיה לנאשם, וזאת בין לענין שנת 2002 מאדם בשם "מנחם חנזין" בסך של 8,495 ₪ ובין לעניין שנת 2004 מאדם בשם "מנחם מנדל חנזין" בסך של 78,834 ₪.
ההכנסות מטובה לסקר
106. בטבלאות של יצחקי נאמר כי ההכנסה של הנאשם מלקוחה בשם טובה לסקר בשנת 2002 הייתה 130,676 ₪.
107. בקלסר הסגול שנתפס בביתו של הנאשם ישנו מסמך שסומן על ידי היחידה החוקרת כ-833. במסמך זה נרשם "אברהם לסקר" ותאריך עברי "כ"ה אייר יום שלישי תשס"ב". לפי בדיקה שערכתי מדובר ביום שלישי בשבוע ושחל ביום 7.5.2002. כמו כן, במסמך קיים טור של "הכנסות" עם פירוט של סכומים בדולרים ולידם תאריכים לועזיים החל מיום 6 למאי ועד 4 לנובמבר. הסכום הכולל בדולרים הוא 34,914 דולר. בהמשך, באותו טור "הכנסות" ישנם סכומים נוספים בשקלים. החוקר יצחקי בדק את כל הסכומים האמורים ומצא שהם מסתכמים בסכום כולל של 130,676 ₪.
108. הנאשם הכחיש בעדותו בבית המשפט שערך את המסמך שסומן כ-833 (פרוט' מיום 8.6.17, ש' 10-9). עם זאת, בהמשך אישר שקיבל מאברהם לסקר את הסכום האמור במסמך שסומן 833 אך לטענתו הסכום נמסר לו כדי שיוכל לשלם עבור הפועלים שעבדו אצלו ולכיסוי הוצאות השיפוץ (פרוט' 8.6.17, עמ' 228, ש' 27 עד עמ' 229 ש' 1).
109. כמו כן, בבית המשפט העידה הגב' טובה לסקר, אשתו של אברהם לסקר ואשר טענה כי הנאשם והפועלים מטעמו אכן ביצעו בביתה עבודות בניה, אך לא ידעה לומר מהו הסכום המדויק ששולם לנאשם וגם לא ידעה לנקוב בשנה מדויקת שבה בוצע השיפוץ. לטענתה, הנאשם היה חבר קרוב של בעלה אברהם לסקר, שלימים, לאחר שהשיפוץ הסתיים, הלך לעולמו (פרוט' מיום 22.1.15, עמ' 78 עד 81). לטענתה, מי שטיפל בענייני הכספים למול הנאשם לגבי השיפוץ שביצע בביתם, היה בעלה המנוח (פרוט' מיום 22.1.15, עמ' 78 עד 81).
110. יוזכר, המסמך שסומן 833 ובו פירוט של מכלול הכנסותיו של הנאשם מבני הזוג אברהם וטובה לסקר במהלך שנת 2002, עקב עבודות שיפוץ שביצע עבורם, נתפס בביתו של הנאשם. הנאשם לא נתן כל הסבר לנסיבות הגעת אותו מסמך לביתו ולנסיבות הרישום של הסכומים השונים שמופיעים בו. כזכור, שאלת היקף ההכנסות שהיו לנאשם מהעבודות שביצע לבני הזוג, היא מסוג המידע שמצוי ברשותו של הנאשם. על כן, מכלול הראיות שהובאו לעיל, מוביל למסקנה שעובר נטל הבאת הראיות לנאשם על מנת לעורר ספק סביר לגבי הסכומים שמופיעים במסמך 833.
111. בפועל, הנאשם לא הביא ולו בדל ראיה על מנת להפריך את תוכנו של המסמך שסומן כ-833. בנוסף, הנאשם גם אישר את עצם ביצוע העבודות אצל בני הזוג לסקר בשנת 2002. בנסיבות אלה, הנני קובע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי לנאשם אכן היתה הכנסה מבני הזוג לסקר בשנת 2002 בסך כולל של 130,676 ₪.
ההכנסות מלאה צ'קושוילי
112. לפי הטבלאות של יצחקי, סך ההכנסות בשנת 2002 מהגברת לאה צ'קושוילי, היה 100,000 ₪.לעומת זאת, בסיכומים מטעם המאשימה (עמ' 60, פסקה 141), נטען שמדובר בהכנסה שאינה פחות מ-200,000 ₪.
113. המאשימה לא הבהירה בסיכומיה הכיצד, מצד אחד היא מבקשת שבית המשפט יקבע כממצא עובדתי כי הסכומים שנקובים בסעיף 3 לכתב האישום, הם נכונים, ומצד שני מבקשת מבית המשפט לקבוע ממצא עובדתי לגבי היקף הכנסותיו של הנאשם, הרבה מעבר למה שרשום בכתב האישום. יוזכר, הסכומים שנקובים בכתב האישום לגבי כל שנה ושנה, לקוחים ישירות מתוך הטבלאות של יצחקי. בנסיבות אלה, יש לבחון רק אם הוכח הסכום בסך של 100,000 ₪ לפי הטבלאות של יצחקי ואין צורך לבדוק אם הוכח הסכום של 200,000 ₪. הטעם לכך הוא פשוט: לא ניתן להפתיע את הנאשם בסכומים שהם גבוהים באופן משמעותי מהסכומים שמופיעים בכתב האישום, כאשר מדובר באותן ראיות שעמדו לרשות המאשימה, הן בעת ניסוח כתב האישום והן בעת כתיבת הסיכומים. בנוסף, המאשימה לא ביקשה את רשות בית המשפט לתקן את כתב האישום ולהוסיף על ההכנסות שמופיעות בו סכום נוסף של 100,000 ₪.
114. בקלסר הסגול שנתפס בביתו של הנאשם נמצא דף שסומן על ידי היחידה החוקרת כ-831 ונושא תאריך 24.3.02, ובו רשום בכותרת "דוד צ'קושוילי". בנוסף, קיימת טבלה עם טור של "הכנסות" עם פירוט של אלפי ואף עשרות אלפי דולרים, עם תאריכים. על פניו, מדובר בסכומים שמסתכמים הרבה מעבר ל-100,000 ₪. לא הוצגה בפניי ראיה שמסבירה את בסיס החישוב שנעשה על ידי החוקר יצחקי וכיצד הגיע רק לסכום של 100,000 ₪, ולא לסכום גבוה ממנו. עם זאת, כפי שהבהרתי לעיל, מאחר וכתב האישום כולל בתוכו סכומים שנלקחו ישירות מהטבלאות של יצחקי, בסיס החישוב של ההכנסה לעניין הכרעת הדין יהיה רק 100,000 ₪. לא ניתן לייחס לנאשם בשלב הסיכומים את מה שלא יוחס לו בכתב האישום.
115. מטעם המאשימה העידה הגברת לאה צ'קושוילי ואשר טענה כי הנאשם ביצע עבודות שיפוצים בביתה, אך לא זכרה לומר אם הדבר נעשה בשנת 2002 או בשנת 2003 וגם לא זכרה את הסכומים המדויקים, אך ציינה שמדובר ב-"פלוס מינוס", כלשונה, 100,000 ₪, אך בהמשך חזרה והדגישה שאיננה בטוחה אם זה אכן הסכום הנכון. כמו כן, ציינה שלא נערך ביניהם הסכם בכתב (פרוט' מיום 15.1.15, עמ' 25 ש' 10-17, עמ' 26 ש' 3 – 32, עמ' 27 ש' 22 – עמ' 28 ש' 18).
116. מן הראוי לציין כי אין התייחסות קונקרטית באמרות החוץ של הנאשם להכנסה שהיתה לו מהעבודה שביצע עבור לאה צ'קושוילי בשנת 2002. בנסיבות אלה, אין בפנינו "הודאה" באמרות החוץ שלו, לא להכנסה בסך של 100,000 ₪ מלאה צ'קושוילי וגם לא בשום סכום אחר, גבוה או נמוך ממנו.
117. כאן יש לעצור ולשאול האם די בראיות שתוארו לעיל על מנת לקבוע כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי לנאשם אכן היתה הכנסה בסך 100,000 ₪ בשנת 2002 מלאה צ'קושוילי. לדעתי, יש להשיב על שאלה זו בשלילה. להלן נימוקיי:
א. בהעדר התייחסות קונקרטית באמרות החוץ של הנאשם לעבודות שביצע אצל לאה צ'קושוילי או להכנסה שהיתה לו מעבודה זו, לא ניתן להשתמש במסלול הראייתי של "הודאת חוץ" בצירוף תוספת של "דבר מה נוסף". בפועל, אין "הודאת חוץ" שניתן להסתמך עליה ושמכוחה ניתן ללמוד על ההכנסה שהיתה לנאשם מלאה צ'קושוילי.
ב. לאה צקושוילי הבהירה שאיננה יודעת את סכום ההכנסה המדויק ששילמה לנאשם. למרות אמירתה שלהערכתה מדובר בסכום כולל של 100,000 ₪, אך מדובר באמירה מהוססת תוך הדגשה שאיננה זוכרת את הסכום המדויק.
ג. מאחר והנאשם לא נחקר באופן קונקרטי באמרות החוץ לגבי העבודות שביצע עבור לאה צ'קושוילי, הרי שאין באמרות החוץ שלו, התייחסות לשאלה מי ערך את המסמך שנתפס בביתו וסומן כ-831. מעבר לעצם התפיסה של המסמך בביתו של הנאשם, אין ראיה קונקרטית אחרת שמכוחה ניתן לבסס ממצא עובדתי על התוכן של אותו מסמך.
ד. אומנם, שאלת דיות הראיות שעל המאשימה להביא במסגרת נטל הבאת הראיות הראשוני, מושפע מהכלל הראייתי כי שאלת היקף ההכנסות היא מסוג המידע שמצוי ברשותו של הנאשם ולכן מדובר בסך ראיות מופחת שיש לדרוש מהמאשימה. עם זאת, הדבר עדיין לא פוטר את המאשימה מלהביא ראיות משכנעות לעניין גובה הסכומים.
118. בנסיבות העניין, לא התרשמתי כי די בראיות שהובאו על מנת לקבוע שהמאשימה עמדה בנטל הבאת הראיות הראשוני לעניין סכום ההכנסות של הנאשם מלאה צ'קושיולי בגין עבודות שיפוץ שביצע עבורה בשנת 2002. לפיכך, הנני קובע כי אומנם הוכח שהיתה הכנסה כלשהי לנאשם מלאה צ'קושוילי במהלך שנת 2002, אך לא הוכח מה גובה ההכנסה.
ההכנסות ממוטי ליפסקר
119. לפי הטבלאות של יצחקי, לנאשם היתה הכנסה מלקוח בשם מוטי ליפסקר בשנת 2002 בסך של 38,000 ₪.
120. באמרת החוץ של הנאשם מיום 9.11.11 הוצג בפניו מסמך שנושא את הכותרת "חוזה עבודה לשיפוץ בית קיים למוטי ליפסקר", אשר אינו נושא חתימה אך כולל את רשימת רכיבי השיפוץ לביצוע וסכום כולל בסוף המסמך של 38,000 ₪. אותו מסמך אינו נושא תאריך ונתבקשה תגובתו למסמך (נספח ב.י/15 לת/15). הנאשם אמר בתגובה את הדברים הבאים: "המסמך הזה הוא חוזה שאני עשיתי לפי בקשתו של מוטי ליפסקר. אני קיבלתי ממוטי ליפסקר סכום של 38,000 ₪, את הכסף קיבלתי בשנת 2000. מהכסף הזה שקיבלתי שילמתי הוצאות חומרי בניין ושכר עבודה לפועלים ערבים" (ת/15, ש' 286 – 293).
121. לכאורה, אם מדובר בעבודה שבוצעה בשנת 2000, ולא בשנת 2002 כפי שנטען בכתב האישום ובטבלאות של יצחקי, אזי, לא ניתן ללמוד מאומה מתוך הודאת החוץ שצוינה לעיל לעניין הכנסותיו של הנאשם ממוטי ליפסקר בשנת 2002.
122. עם זאת, בהודאת חוץ מאוחרת יותר מיום 12.2.12, הנאשם אמר שלאחר בדיקה שערך במחברת שנתפסה בביתו (נספח ב.י. 159 ל-ת/16) ציין כי "בהמשך לבדיקתי, אני רואה שרשמתי במחברת שקיבלתי מ-"מוטי" שזה למיטב זכרוני מוטי ליפסקר, סכום של 33,802 ₪ בשנת 2002" (ת/18, ש' 35 -37). כמו כן, בהמשך אישר לאחר שעיין בחוזה שהוצג בפניו עוד באמרת החוץ מיום 9.11.11 (נספח ב.י 15 ל-ת/15) שאכן קיבל ממוטי ליפסקר סך של 38,000 ₪ (ת/18, ש' 46 – 52).
123. כאן עולה השאלה על איזה מהגרסאות של הנאשם יש להתבסס לעניין השנה שבה בוצעו העבודות אצל מוטי ליפסקר. ככל שייקבע שמדובר בשנת 2000, הרי שלא ניתן להעתיק את ההכנסות מאותה שנה לתוך 2002, ולכן אין מנוס מהמסקנה שהמאשימה לא הוכיחה כי לנאשם היתה הכנסה בשנת 2002 ממוטי ליפסקר. לעומת זאת, ככל שייקבע שמדובר בשנת 2002, יש לבדוק את המשקל שיש לייחס לאמירה זו בדרך של בחינה אם קיים "דבר מה נוסף" המאמת את דבריו של הנאשם באמרת החוץ המאוחרת יותר, ת/18.
124. על מנת להכריע בשאלה מהי השנה הרלוונטית שבהן בוצעו העבודות אצל מוטי ליפסקר, עיינתי במחברת (נספח ב.י. 159 ל-ת/16). יובהר שלא מצאתי בתוך המחברת את השם "מוטי" וגם לא את הסכום הכולל של 38,000 ₪ וגם לא את שנת 2002 כשנה שבה היתה הכנסה ספציפית בסך של 38,000 ₪.
125. בנסיבות אלה, כאשר אין ראיה חיצונית לשתי אמרות החוץ של הנאשם, שיש בה כדי לתמוך בגרסה מסוימת לעניין השנה הספציפית שבה בוצעו העבודות אצל מוטי ליפסקר, נוצר ספק סביר לטובתו של הנאשם. משמעותו של ספק סביר זה הוא שהמאשימה לא הוכיחה, מעל לכל ספק סביר, שההכנסה שהיתה לנאשם ממוטי ליפסקר בגין עבודות שיפוץ שבוצעו עבורו, אכן היתה בשנת 2002 ולא בשנת 2000. יוזכר, שבכתב האישום לא יוחסו לנאשם הכנסות כלשהן בשנת 2000. בנוסף, שנת 2000 נמצאת על הגבול של תקופת ההתיישנות של העבירה לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, מאחר והחקירה החלה רק בשנת 2011.
126. כידוע, ככל שישנו ספק סביר בנקודה מסוימת, הוא פועל לטובת הנאשם. הווה אומר, אם קיים ספק סביר שמא ההכנסות ממוטי ליפסקר היו בשנת 2000 או בשנת 2002, הספק פועל לטובת הנאשם. לפיכך, הנני קובע כי המאשימה לא הוכיחה כי לנאשם היתה הכנסה ממוטי ליפסקר בשנת 2002.
ההכנסות ממנחם מעטוף