235. נעמוד להלן על ההכנסות מכל הלקוחות שמופיעים בטבלה של יצחקי לשנת 2007 לפי סדרם.
ההכנסות מבית הכנסת יוסף עובדיה ונצח ישראל
236. בטבלה של יצחקי לשנת 2007 נרשם שם של לקוח בשם "בית הכנסת יוסף עובדיה ונצח ישראל". מהראיות שהוצגו בפני עולה שמדובר בטעות קולמוס. הכוונה היא ל-"בית הכנסת חזון עובדיה ונצח ישראל" (להלן: בית הכנסת).
237. בטבלה של יצחקי לשנת 2007 נרשם סימן שאלה במשבצת שנוגעת להכנסות מבית הכנסת. יזכר, הטבלה של יצחקי היא הבסיס למה שיוחס בכתב האישום לנאשם שסך הכנסותיו בשנת 2007 היה 38,000 ₪, היינו משני לקוחות אחרים והם בית קברות לוד (משפחת אלשוילי) ויוסף שמח. הנתון של 38,000 ₪ אינו לוקח בחשבון קיומה של הכנסה כלשהי מבית הכנסת.
238. לעומת זאת, בסיכומים בכתב מטעם המאשימה נטען כי יש לקבוע כי לנאשם היתה הכנסה מבית הכנסת בסך כולל של 50,000 ₪ או לכל הפחות 45,000 ₪ (עמ' 82-81, פסקאות 159(א)-(ד)). דא עקא, המאשימה מעולם לא ביקשה את רשותו של בית המשפט לתקן את כתב האישום כך שבשנת 2007 תיוחס לנאשם הכנסה נוספת של 50-45 אלף ₪, מעבר להכנסה המופיעה בו בסך של 38,000 ₪. משלא עשתה כן, וזאת לא כל שכן לאור העובדה שהראיות הרלוונטיות היו ממילא בחזקתה בעת ניסוח כתב האישום, אין לה להלין אלא על עצמה.
239. יוזכר, סכום ההכנסה שהנאשם העלים הוא נסיבה לחומרה שמן הראוי שתובהר מבעוד מועד בכתב האישום כעובדה שמיוחסת לנאשם כדי שייערך בהתאם וידע מראש שעליו להתגונן כנגדה. מה שלא יוחס לנאשם בכתב האישום, וזאת גם אם המאשימה בחרה מעצמה להביא ראיות לגביו בפרשת התביעה, אך מבלי לבקש את רשות בית המשפט לתקן את כתב האישום, אין לייחס אותו לנאשם בשלב הסיכומים.
240. בנסיבות אלה, לא מצאתי צורך לבחון את הראיות שהביאה המאשימה והנני קובע כממצא עובדתי כי לא היתה לנאשם הכנסה כלשהי מבית הכנסת בשנת 2007.
ודוק, אומנם ראיות המאשימה מקורן ב-"הודאות חוץ" של הנאשם (ת/16 ש' 239-236, ת/15 ש' 329-323) בתוספת "דבר מה נוסף" בדמות חוזי עבודה שנתפסו בביתו (נספח ב.י 127 לת/16, ונספח ב.י 19 לת/15). עם זאת, בעיני, אין מקום להרשיע את הנאשם בגין הכנסה מבית הכנסת מאחר ולא נתבקשה רשותו של בית המשפט לתקן את כתב האישום על ידי הוספת סכומי ההכנסות הרלוונטיות לבית הכנסת. הנני כמובן מודע להוראות סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 לעניין האפשרות להרשיע את הנאשם בעבירה על פי עובדות שלא נטענו בכתב האישום. אף על פי כן, יוזכר שהוראות סעיפים 91 ו- 92(א) לחוק האמור לפיהם על התביעה לבקש את רשות בית המשפט לתקן את כתב האישום, עומדים בעינן ואינן בגדר המלצה.
ההכנסות מבית קברות לוד (משפחת אלשוילי)
241. לפי הטבלה של יצחקי לשנת 2007, לנאשם היתה הכנסה מבית קברות לוד (משפחת אלשוילי) בסך של 30,000 ₪.
242. באמרת החוץ שלו, הנאשם מסר, בתמצית, את הדברים הבאים (ת/15 ש' 81 – 126):
א. הנאשם נתבקש על ידי נציגים של משפחה הנקראת "אלשוילי" לבצע עבודות בניה בבית הקברות בלוד בחלקת הקבר של אביהם המנוח.
ב. בביתו של הנאשם נתפס על ידי היחידה החוקרת מסמך הנושא את הכותרת "חוזה עבודה למשפחת אלשוילי" (נספח ב.י.4 לת/15) (להלן: החוזה).
ג. הנאשם עיין בחוזה שהוצג בפניו בעת חקירתו ואישר שהוא זה שערך אותו וזאת לפי בקשת משפחת אלשוילי. הנאשם רשם בחוזה פירוט של כל פעולות הבניה שהוא מתחייב לבצע. לפי החוזה, העלות הכוללת של הבניה, לרבות בגין עלות חומרי הבניה ושכר הפועלים, היתה 30,000 ₪, שמתחלקת לשלושה תשלומים שווים של 10,000 ₪.
ד. הנאשם טען שייתכן שהוא זה שקיבל את התשלום הראשון בסך של 10,000 ₪ אך אינו בטוח. כמו כן, הנאשם אישר שהוא זה שביצע את הרכישה של חומרי הבניה. הנאשם טען ששימש כמתווך בין משפחת אלשוילי ובין הפועלים שביצעו את העבודה ומשפחת אלשוילי שילמה ישירות לעובדים.
ה. הנאשם אישר "בסך הכל אני אחראי על הכול ביחד. אני אחראי על העבודה שזה ירוץ מהר לפי לוח זמנים שזה ייגמר בזמן" (ת/15 ש' 125-124).
ו. לטענת הנאשם, מאחר והוא נושא את שם המשפחה "כהן" הוא לא יכול להיכנס לבית הקברות לבצע את העבודות. בכל מקרה, לא היתה לו הכנסה כלשהי מהעבודות שבוצעו ומדובר בעזרה שהעניק לאותה משפחה לאור יראת הכבוד שלו לאביהם המנוח.
243. המסקנות המשפטיות שנובעת מהדברים שנאמרו על ידי הנאשם באמרת החוץ שלו הן מאוד ברורות:
א. ראשית, יש לראות בו כקבלן מבצע לכל דבר ועניין וזאת בשל כך שהוא זה שערך את החוזה לכל פרטיו, הוא זה שקבע את המחיר, הוא זה שהביא את הפועלים, הוא זה שהביא את חומרי הבניה והוא זה שקיבל לידיו לכל הפחות את התשלום הראשון בסך של 10,000 ₪;
ב. שנית, אין נפקא מינה שמשפחת אלשוילי שילמה חלק מהכסף ישירות לידי הפועלים מאחר והנאשם אישר שהוא זה שאחראי על עבודתם של אותם פועלים, היינו לא מדובר במתווך;
ג. שלישית, לעניין גובה ההכנסה שהועלמה מרשויות המס לפי סעיף 220 לפקודת מס הכנסה, אין כל משמעות לסך הוצאותיו של הנאשם עבור חומרי הבניה ועבור שכר הפועלים. כידוע, ההכנסה שהועלמה היא ההכנסה ברוטו, קרי 30,000 ₪.
244. יוצא מכך, שהמסלול הראייתי להרשעת הנאשם בהעלמת הכנסה בסך של 30,000 ₪ ממשפחת אלשוילי הוא של "הודאת חוץ" בצירוף "דבר מה נוסף", כדלקמן:
א. הודאת חוץ: הנאשם הודה שהיתה לו הכנסה ממשפחת אלשוילי בסך של 30,000 ₪ בגין עבודת בניה שבוצעו בחלקת הקבר של אביהם המנוח.
ב. דבר מה נוסף: הראיה שמאמתת את תוכן הודאת החוץ היא החוזה שנתפס בביתו ושהנאשם אישר שנערך על ידו והוא זה שנתן לחוקרים את משמעות התוכן שבו. יובהר, שאין נפקא מינה שאותו מסמך שנושא את הכותרת "חוזה" לא חתום, לא על ידי הנאשם וגם לא על ידי מי ממשפחת אלשוילי. באותה מידה אין גם משמעות לעובדה שלא נחקר אף אדם ממשפחת אלשוילי. העובדה שלא נחקרו איננה מחדל חקירה מהותי שמוביל לזיכוי הנאשם.
245. יש לציין שבביתו של הנאשם נתפס "מכתב" שנחזה להיות מכתב שנכתב על ידי אדם בשם "אהרון אלאשוילי" וסומן עם המספר הסידורי 901. מהמכתב עולה שאותו "אהרון אלאשוילי" מאשר שהנאשם ביצע עבורו עבודות בניה בחלקת הקבר של אביו תמורת סך של 30,000 ₪. לפי המכתב, מועד הפנייה לנאשם לביצוע עבודות הבניה היה 15 ימים לפני כג' בסיוון תשס"ו, כאשר התאריך העברי שצוין, לפי בדיקה שערכתי, יוצא ביום 19.6.2006.
246. יודגש, שאותו "אהרון אלאשוילי" לא היה עד במשפט ולכן ברור שאותו "מכתב" הוא בגדר ראיה בלתי קבילה. בנסיבות אלה, אינני נזקק למכתב זה ולא מבסס עליו ממצא עובדתי כלשהו. אף על פי כן, הדבר לא משנה את התשתית הראייתית של המאשימה שמקורה בהודאת חוץ ודבר מה נוסף, כפי שהוסבר לעיל.
247. לפיכך, הנני קובע כי המאשימה עמדה בנטל הבאת הראיות הראשוני והוכיחה מעל לכל ספק סביר כי לנאשם היתה הכנסה מעבודות בניה שביצע עבור משפחת אלשוילי בסך של 30,000 ₪. כעת עובר נטל הבאת הראיות לנאשם לעורר ספק סביר ולהפריך את התשתית האמורה. בפועל, הנאשם לא עשה כן. הנאשם לא הביא עד כלשהו ממשפחת אלשוילי וגם לא הביא ראיות כלשהן שסותרות את האמור ב-"הודאת החוץ" שלו וב-"דבר מה נוסף" שהובא לעיל שהינו ממילא "חוזה" שנערך על ידו ומעיד על מהות העבודות שבוצעו ועל עלותן הכוללת.