שהיא חיצונית להודאת החוץ והמכונה "דבר מה נוסף".
ד. "דבר מה נוסף" הינה ראיה מאמתת: דבר מה נוסף הוא תוספת ראייתית "מאמתת". לפיכך, ככלל, די בראיה ישירה או נסיבתית, חיצונית להודאת הנאשם, אשר יש בה כדי לאשר במידת מה את תוכן ההודאה ולהצביע על אמתותה, ואין צורך להידרש לראיה "מסבכת", קרי שמצביעה על אשמתו של הנאשם בביצוע העבירה שמיוחסת לו בכתב האישום. ה"דבר מה הנוסף" יכול להימצא במקבץ של ראיות ולאו דווקא בראיה בודדת.
16. בפרק הבא, אדון במבחן הפנימי בנוגע למשקלן של אמרות החוץ של הנאשם, וזאת לגבי שני העסקים מושא כתב האישום, המקווה ועבודות הבניה והשיפוצים. בהמשך, בפרק הנפרד לגבי המקווה ובפרק הנפרד לגבי עבודות הבניה והשיפוצים, אדון במבחן החיצוני, וזאת תוך בדיקה האם מתקיימת התוספת הראייתית הנדרשת של "דבר מה נוסף" כראייה מאמתת לגבי נתונים עובדתיים שונים שעולים מתוך אמרות החוץ.
ו. שאלת המשקל של אמרות החוץ לפי המבחן הפנימי
17. לגבי המבחן הפנימי, בפסיקה נקבע שמבחן זה יש לו שני היבטים: ראשית, "מי אמר" ושנית, "מה אמר" (ע"פ 4275/16 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (9.6.17) פסקאות 56 עד 58 לפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק ארז) (להלן: פסק דין פלוני).
18. ההיבט הראשון ("מי אמר"), מתמקד בזהותו של הנאשם שהודה ובוחן האם הוא נמנה עם אחת מקבוצות האנשים שנשקפת בעניינם סכנה מוגברת למסירת הודאת שווא. הפסיקה הכירה באפשרות שלחץ סובייקטיבי ומתח פנימי יגרמו לשבירת רוחו של נחקר ולמסירת הודאת שווא. בין הגורמים לכך נמנו סיבות הקשורות למבנה האישיות של הנחקר וכן תשישות נפשית הנובעת מהשפעת החקירה או המעצר. במרוצת הזמן התגבשה הדעה כי קיימים מספר מאפיינים העשויים להגביר את הסיכון למסירת הודאות שווא כתוצאה מלחץ פנימי ומבנה האישיות של הנחקר. בהקשר זה הוזכרו, בין היתר, הנתונים האישיותיים הבאים: נטייה לרצות אחרים, רמה מוגברת של חרדה, נטיות לפחד, התמכרויות לסמים או אלכוהול, דיכאון או הזיות ומוגבלות שכלית ונפשית. גורמים נוספים שזוהו ככאלו המעלים את הסיכוי להודאת שווא, הם אנטלגנציה נמוכה, אישיות אנטי חברתית וביטחון עצמי נמוך (פסק דין פלוני, פסקה 63).
19. במקרה שבפני, לא הועלתה כל טענה מטעם הנאשם שהוא נמנה על אחת הקבוצות שצוינו לעיל, שלגביהן קיים חשש מוגבר למסירת הודאות שווא בשל התקיימות אצלו של אחד מהמאפיינים שצוינו לעיל. העובדה שהנאשם בחר לשתף פעולה בחקירה עם חוקריו ולמסור הודאות מפורטות איננה שמה אותו באופן אוטומטי בקבוצת סיכון למסירת הודאות שווא. בהעדר ראיה אחרת לסתור, הנני קובע כממצא עובדתי שלעניין ההיבט הראשון ("מי אמר"), אמרות החוץ של הנאשם בפני החוקרים (ת/13 עד ת/18), עומדות במבחן הפנימי. הדבר גם נכון, בדרך של קל וחומר, לגבי אמרות החוץ שהנאשם ערך לעצמו בביתו בטרם חקירתו ובטרם מעצרו.
20. לגבי ההיבט השני ("מה אמר"), בחינה מדוקדקת של אמרות החוץ של הנאשם בפני החוקר יצחקי (ת/13 עד ת/18), שאעמוד על תוכנן בהרחבה בהמשך, מלמדת שמדובר באמרות קוהרנטיות לחלוטין, עם מבנה פנימי סדור מאוד ושכוללות התייחסות מפורטת ועניינית לחשדות שהוטחו בפניו בחקירה. כפי שיוסבר בהרחבה בהמשך, הן לגבי המקווה והן לגבי עבודות הבניה והשיפוצים, בכל פרק בנפרד, הודאות אלה, מהוות עוגן מרכזי בהליך הרשעתו של הנאשם. בעיני, מדובר בהודאות שיש לייחס להן משקל גבוה.
21. לסיכום, הנני קובע כי כל אמרות החוץ של הנאשם לסוגיהן (כל אמרות החוץ בפני החוקר יצחקי וכל אמרות החוץ שהנאשם ערך לעצמו בטרם מעצרו והיוו בסיס מרכזי לדברים שמסר לחוקר יצחקי) עומדות במבחן הפנימי. באשר למבחן החיצוני לבדיקת משקלן של מכלול אמרות החוץ של הנאשם, הבדיקה להתקיימות מבחן זה תהיה שלובה ושזורה בהליך קביעת הממצאים שבעובדה בנוגע לעסק של המקווה ובנוגע לעסק של הבניה והשיפוצים.
ז. העסק של המקווה