69. בצד קבלת טענות התובעת בשני העניינים שציינתי, שאלה אחרת היא, האם סירובו של אלון לחתום על החשבוניות הוא הדבר שזרע את "זרע הפורענות" כלשונה של התובעת, והעלה את חמתו של ויסמן (סעיף 311 לסיכומי התובעת); האם סירוב זה הוא שהביא לסיום ההתקשרות עם התובעת בפרויקט רחוב חשין; והאם הסירוב היה אחד הגורמים שהביאו בסופו של דבר להפסקת ההתקשרויות עם התובעת בשאר הפרויקטים. בשאלות אלה אדון בהמשך.
פרשת הבונוס לגלנור
--- סוף עמוד 19 ---
70. כפי שצוין, אחד הפרויקטים שהתובעת ניהלה באותה עת היה סלילתו של כביש 20 והקמת מחלף 4/20. חברת גלנור בינוי ופיתוח בע"מ (להלן: "גלנור") זכתה במכרז לביצוע עבודות בכביש 20, בין חתך 51 (מעבר לכביש בית חנינא) לבין חתך 75 (מעבר לצומת המתוכננת עם כביש 21). משך החוזה עמד על 12 חודשים והיקפו היה 6,284,448 ₪ (ללא מע"מ). החוזה החל ביום 3.1.10 והיה צפוי להסתיים עד ליום 3.1.11 (סעיף 7 לתצהירו של יוליאן תודוריקה).
71. תמצית טענת התובעת בקשר לפרשה זו היא, שבחודש נובמבר 2010 או בסמוך לכך היא נדרשה על ידי ויסמן לאשר לגלנור בונוס בסך 683,000 ₪. לטענת התובעת, לא הייתה כל הצדקה למתן בונוס זה, ולכן היא סירבה לאשר אותו. לטענתה, בתחילה ניסו ויסמן וסמנכ"ל הכספים של הנתבעת, מר אסף רגב, "לתרץ" כלשון התובעת, את מתן הבונוס באמצעות הגדלת כמויות. התובעת התנגדה לכך שכן לדבריה הכמויות לא גדלו. לטענתה, "משיואב אלון סירב לכך, הוצע לתרץ את הבונוס בגין קיצור לוחות זמנים של שלושה חודשים של חתך הכביש 51-75. גם לכך סירב יואב אלון מאחר שלוחות הזמנים לא קוצרו". (סעיף 317 לסיכומי התובעת. ההדגשה במקור – א.ר.).
72. התובעת מבקשת למצוא תמיכה לטענתה בדבר הפגם שנפל לטענתה במתן הבונוס, בעדותו של מר יעקב ברטוב, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כמנהל אגף התחבורה בעיריית ירושלים, ואשר שימש גם כבקר של הנתבעת ובדק, בין היתר, את חשבוניותיה. מר ברטוב מסר בעדותו, כי לדעתו לא הגיע לגלנור בונוס ולו בגובה של "שקל" אחד. התובעת מפנה להערתו של מר ברטוב כי מנקודת מבטו של מהנדס מדובר במחלוקת מקצועית, אבל "כחוקר ב-433 הייתי עושה את זה אולי כמחלוקת אחרת" (עמ' 211). כוונת הדברים היא, כך נראה, לכך, "כי יש שיסווגו את המחלוקת שקמה בין אלון לבין מוריה בנוגע לתשלום הבונוס לגלנור, כמחלוקת השמורה לחקירות פליליות של 433" (הכוונה היא ליחידת להב 433 – סעיף 332 לסיכומי התובעת). לדברי מר ברטוב, כל עוד הוא שימש בתפקיד, הוא סירב לחתום על החשבון (עמ' 206-207).