79. לטענת התובעת, בצד החתימה על תשלום הבונוס לגלנור, אלון פנה לרפי סיטון, סגנו של מר ברטוב, ואמר לו: "תשמע, דבר כזה אל תאשר. תבלמו את הכל. זהו, אני לא מאשר את הבונוס" (עמ' 612 לפרט'). בהתייחס לכך טוענת הנתבעת, כי באופן התנהלותו של אלון, היינו הליכה מאחורי גבה של הנתבעת, יש "כדי להעיד על הלך רוחו של מר אלון; על האופן בו הוא תפס את מעמדו ואת כוחו במוריה; על חוסר האמון שיש לתת בו; ועל כך שסבר כי אין כל פסול מצד אחד להציג כלפי מוריה מצג שהוא מאשר וחותם על התשלום (כפי שעשה) ומאידך לפנות לגורמים בעירייה על מנת לנסות ולסכל את ביצוע ההחלטה" (סעיף 426 לסיכומי הנתבעת).
--- סוף עמוד 21 ---
80. כאמור, אין חולק על כך שתוך כדי ביצוע העבודות בכביש 20 חל שינוי בתוכניות, והיקף העבודה שהיה על גלנור לבצע גדל. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה, האם השינוי בתוכניות חייב הארכה של חצי שנה בלוחות הזמנים, ואם כן – האם גלנור סיימה את עבודתה לפני תום תקופת החוזה המוארכת (18 חודשים). התובעת משיבה על שתי שאלות אלו בשלילה. הנתבעת משיבה עליהן בחיוב.
81. במהלך שמיעת הראיות איש מהצדדים לא הביא בפני בית המשפט חוות דעת מקצועית של מומחה, שיוכל לסייע בידי בית המשפט להכריע במחלוקת שבין הצדדים, שהיא בעיקרה מחלוקת מקצועית. מטעם זה, אין בית המשפט יכול לקבוע בשאלה זו קביעות נחרצות. מה שבית המשפט יכול לקבוע הוא, שלא עלה בידי התובעת לשכנע - והנטל בעניין זה מוטל עליה - כי ההחלטה לתת בונוס לגלנור הייתה החלטה לא תקינה או "מושחתת". טענת הנתבעת כי הגדלת היקף החוזה הביאה להארכה בלוחות הזמנים, אינה בלתי סבירה; טענת הנתבעת כי מקורה של ההחלטה בהמלצת הדרג המקצועי, היינו המהנדסים תודוריקה וסופרו, לא נסתרה; כך גם לא נסתרה העובדה שמתן הבונוס אושר על ידי הוועדה למסירת עבודות אצל הנתבעת ועל ידי משרד התחבורה. מר ברטוב אמר אמנם, כי "הוועדה מורכבת מפקידי ציבור, שלא אגיד לך מי שמה יושב ומה האינטרסים שלהם" (עמ' 211 לפרוטוקול). עם זאת, וחרף הדברים שאמר, מר ברטוב לא פנה בתלונה למשטרה, למנכ"ל העיריה, למבקרת העיריה, לגזבר העיריה, או לכל גורם אחר שהיה יכול לבדוק את הדברים.
82. טענת התובעת בדבר היותה של ההחלטה פסולה, על גבול הפליליות, מתייחסת במקרה זה לא רק לויסמן, אלא למר יוליאן תודוריקה; מר דרור סופרו; מר אסף רגב; וחברי הוועדה למסירת עבודות אצל הנתבעת, בה יושבת הנהלת הנתבעת וכן נציגי העיריה. אני סבור, כי התובעת לא הניחה תשתית ראייתית לטענה מסוג זה. יתכן מאד שהדעה ולפיה לא היה מקום לתת לגלנור בונוס, היא דעה לגיטימית. ואולם לא עלה בידי התובעת לשכנע כי הדעה האחרת אינה לגיטימית ואף מצדיקה חקירה פלילית. אזכיר, שבסופו של דבר התובעת חתמה על האישור המעניק לגלנור בונוס, והיא אף קיבלה את שכר טרחתה ככזה הנגזר גם מתשלום זה. גם כאן אין מדובר במצב בו ויסמן שלשל כספים לכיסו או קיבל טובת הנאה אישית. הטענה היא, שויסמן המליץ לתת לגלנור כספים שלא הגיעו לה. אלא שגם בעניין זה התובעת לא הצביעה על שום מניע למעשה הפסול לו היא טוענת.