145. הנה כי כן, מדבריו של מר סופרו עולה, שלא כשלים מקצועיים הביאו להפסקת ההתקשרויות עם התובעת, אלא קרע ביחסים בין ויסמן לבין אלון וחוסר יכולתם להמשיך לעבוד ביחד.
146. יש להבהיר ולהדגיש, כי השאלה בעניין הכשלים אינה רק אם היו כשלים בעבודת התובעת, שכן בביצוע עבודות בכלל, ובפרויקטים מורכבים בפרט, יתכנו חריגות וסטיות מהתכנון המקורי. לפיכך, גם היו חריגות וסטיות בעבודת התובעת, עדיין יש לשאול האם מדובר בכשלים החורגים מן הסביר והמקובל, ובעיקר: האם כשלים אלה הצדיקו פעולה כה חריפה דוגמת זו בה נקטה הנתבעת.
147. להלן אתייחס בקצרה לחלק מהטענות שהועלו על ידי הנתבעת כלפי התובעת בדבר כשלים בביצוע תפקידה.
148. כביש 21 – עמדתי לעיל על כך שמדבריהם של ויסמן ודרור סופרו עולה, שהפסקת ההתקשרות עם התובעת בפרויקט כביש 21 לא נבעה מכשלי התובעת. די בכך כדי לסיים את הדיון ביחס לפרויקט זה. הנתבעת טוענת בסיכומיה (פרק ד.6. לסיכומים), כי התובעת דיווחה לה דיווחים שאינם אמת ביחס לפעולות שהתובעת טענה כי נעשו על ידה בפרויקט זה. נטען, שבמכתב בא כוח התובעת מיום 5.5.11 נאמר על ידו, כי התובעת הוציאה אישור תיאום תשתיות, ולטענת הנתבעת אין הדבר כך. ועוד נטען, כי התובעת טענה בפני הנתבעת שבחלק מהמקטע של הכביש היא השלימה את התכנון הסופי והתוכניות הועבר לכמאי (בעל תפקיד שתפקידו להכין כתב כמויות בהתאם לתוכניות שנמסרו לו), ולטענת הנתבעת אין הדבר כך.
149. לתובעת יש תשובות לטענות הנתבעת (פרק ג.5. לסיכומיה), ואולם אינני סבור כי יש צורך להעמיק בדבר. הטעם לכך הוא, שמדברי הנתבעת עולה, שהגילויים בדבר דיווחים שאינם אמת, לטענתה, התבררו לה לאחר שכבר הופסקה ההתקשרות עם התובעת בכביש 21, וזאת בשלב בו היחסים בין הצדדים כבר התערערו (סעיף 288 לסיכומיה). יוצא, אם כן, שגילויים מאוחרים אלה - אפילו היו נכונים ולא קבעתי זאת - לא יכלו לשמש בסיס להפסקת
--- סוף עמוד 42 ---
ההתקשרות עם התובעת בפרויקט זה, מה גם שכאמור, מעדויותיהם של ויסמן וסופרו עולה, כי לא זו הייתה הסיבה.
150. מחלף 4/20 – ביום 20.12.10 הוציאה הנתבעת לחברת רמט צו התחלת עבודה לביצוע גשר המקטעים. על רמט היה לסיים את העבודה בתוך 19 חודשים. ואולם, רמט לא יכלה להתחיל לבצע את עיקר העבודה הנוגעת לבניית הגשר ("הנתיב הקריטי"), שכן במועד מתן צו התחלת העבודה עדיין לא ניתן היתר בנייה על ידי עיריית ירושלים לאותו חלק של הגשר המצוי בתחומי ירושלים (להבדיל מאיו"ש). ההיתר ניתן רק ביום 12.5.11. אין חולק על כך, שהיה זה מתפקידה של התובעת להוציא את היתר הבנייה. עיקר טענת הנתבעת נגד התובעת בעניין מחלף 4/20 היא, שהתובעת לא התריעה בפני הנתבעת על כך שעדיין לא ניתן ההיתר. לטענת הנתבעת, "היא הוטעתה על ידי התובעת לחשוב כי ההליכים הסטאטוטוריים הושלמו, ועל בסיס הרושם הזה ניתן צו עבודה לקבלן הזוכה במכרז, ובסופו של יום התגלה כי התהליכים הדרושים, ביניהם הוצאת ההיתר, לא הושלמו. דהיינו, בעוד שמוריה הוציאה את צו תחילת העבודה מתוך מחשבה שניתן להתחיל בעבודות, הרי שלא כך היו הדברים... על מנהל הפרויקט הייתה החובה (ונראה שעל כך גם התובעת לא חולקת), להתריע בפני מוריה על כך שמתן הצו לא מקדם את הפרויקט בדבר, אלא כל שהוא עושה למעשה זה לשרת את הקבלן" (סעיף 261 לסיכומי הנתבעת). לטענת הנתבעת, מצב דברים זה חשף אותה לתביעה שתוגש נגדה על ידי רמט. כפי שעמדתי על כך לעיל, במסגרת הדיון ב"פרשת גשר המקטעים" הנתבעת טוענת, כי האפשרות שרמט תגיש נגדה תביעה הייתה אחת הסיבות שהביאו אותה להסכים לשינוי שיטת בניית הגשר.