168. כביש אורה–משואה – גם ביחס לפרויקט זה הטענה העיקרית שהנתבעת מעלה נגד התובעת היא טענה בדבר אי עמידה בלוחות הזמנים. את טענתה בעניין זה מבקשת הנתבעת לבסס על פרוטוקול שנערך ביום 30.11.10, ונרשם על ידי התובעת, במסגרתו נקבעו לוחות זמנים לפרויקט (נ/107). הנתבעת טוענת, שהתובעת לא עמדה באף אחד ממועדים אלה. התובעת משיבה, כי הפרוטוקול אליו מפנה הנתבעת אינו משקף נכונה את לוח הזמנים שנקבע לפרויקט. לדבריה, הפרוטוקול האמור נועד ללחוץ על המתכננים להחיש את עבודתם, והוא לא משקף את ההתחייבות שלה כלפי הנתבעת. לטענתה, במישור היחסים שבינה לבין הנתבעת היה לוח זמנים אחר (נספח 73 לתצהיר אלון), והיא עמדה בו (סעיפים 432-437 לסיכומי התובעת).
169. מן האמור עולה, כי בין הצדדים יש מחלוקת בשאלה מהו לוח הזמנים שנקבע לפרויקט. הנתבעת מפנה למוצג נ/107 והתובעת מפנה לנספח 73 לתצהיר אלון (מוצג נ/99). בסיכומי הנתבעת לא ניתן למצוא התייחסות לנספח 73, ועל כן לא ברור מהי תשובתה לטענת התובעת כי זה לוח הזמנים הקובע. במצב דברים זה יש לתת משקל של ממש לדבריה של גב' קרוק שהתייחסה בתצהירה לפרויקט זה ואמרה דברים אלה, אותם כבר הבאתי לעיל: "אלון עבדה במרץ רב על קידום הפרויקט (מעבר לכל ציפיותי), ובתוך זמן קצר מאוד הצליחה להביא לאישור התב"ע בוועדה המחוזית בירושלים, וזאת לאחר סיום הטיפול בשמיעת התנגדויות הציבור בדיון שנערך בתאריך 16.06.2011" (סעיף 15).
170. יש אפוא לקבוע, שלא עלה בידי הנתבעת לשכנע שהתובעת לא עמדה בלוחות הזמנים שנקבעו בקשר לפרויקט זה.
171. עד כאן הדיון בטענות הנתבעת בדבר כשלי התובעת בביצוע הפרויקטים.
--- סוף עמוד 47 ---
שאלת החבות – המישור העובדתי – דיון והכרעה
172. אמרתי לעיל, כי השאלה העומדת במוקד ההכרעה בשאלת החבות היא, מה גרם לנתבעת להפסיק את ההתקשרויות שהיו לה עם התובעת. הואיל והדמות המרכזית והמובילה אצל הנתבעת בעניין זה הייתה דמותו של ויסמן, השאלה שיש להידרש אליה היא, מה גרם לויסמן להביא להפסקת ההתקשרויות של הנתבעת עם התובעת. ליתר דיוק השאלה היא, האם עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה ולשכנע בטענתה, כי הסיבה האחת והיחידה להפסקת ההתקשרויות עמה נעוצה בכך שהיא לא הסכימה לשתף פעולה עם מעשים פסולים, כדבריה, שנעשו על ידי ויסמן, ואף הביעה את התנגדותה למעשים אלה.
173. נדרשת אם כן הכרעה בשאלה המתייחסת למחשבותיו של אדם, למניעיו, למה שמצוי בנפשו פנימה. מטבע הדברים שיש קושי להתחקות אחר מה שמתרחש במחוזות הסמויים מן העין. אין לו לבית המשפט אלא הראיות שהובאו לפניו, טיעוני הצדדים, ומאמציו של בית המשפט לרדת לחקר הדברים ולפשרם. צודק ב"כ התובעת בטענתו, כי "בבואו של בית המשפט הנכבד לבחון את הדברים, עליו לבחון את החלופה העובדתית המסתברת ביותר מבין החלופות שהוצגו לו על ידי הצדדים, לאורן של הראיות שהובאו בפניו" (סעיף 61 לסיכומים).