--- סוף עמוד 57 ---
3. קיבלתי הנחיות לרשום בתיאור הבקשה: שימוש חורג בשירותי בידור לפי תב"ע, למקום הצצה על מופע חי בעירום.
4. בקשה להיתר הוגשה בתאריך 20.11.12 כולל חתימות בעל הזכות בנכס והמבקש
5. בוצע פרסום בעיתונים
6. מצ"ב מסמכים חתומים ע"י מהנדס הרישוי עומרי בן אברהם
7. התקבלו מספר התנגדויות
8. נתקבלה החלטת הועדה מ-23.3.14 המצ"ב"
מר ירושלמי טוען כי אם הוועדה הייתה סבורה שעסקו מהווה שימוש חורג הן מתכנית, הן מהיתר, ולא הייתה לה כל כוונה ליתן אישור לשימוש חורג כאמור, מדוע גרמה לו להוציא הוצאות, להעסיק בעלי מקצוע, ולהגיש בקשות שלא הייתה לה כל כוונה לשקול אותן.
מהמסמכים שהוגשו, לא עולה, על פניה, התנהלות לא ראויה של הוועדה המקומית. מר ירושלמי הגיש בקשות, אלו נדונו ברמה הגבוהה ביותר, ולבסוף, לאחר הגשת התנגדויות נדחו בקשותיו.
אולם, גם אם היה ממש בטענות מר ירושלמי, ומי מטעם העירייה הנחה את מר ירושלמי להגיש בקשה שאינה תואמת (בקשה לשימוש חורג מהיתר), הרי שלא ניתן לתקן עוול בעוול ולאפשר שימוש לא חוקי, שימוש בניגוד לתכנית. כפי שציין כב' השופט א' רובינשטיין לעניין התנהלות רשויות התכנון ברע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' מוסא דכה (פורסם בנבו, 2009), כי על אף מחדלי הרשות באותו עניין: "אין מתקנים עוולה בעוולה אחרת" (פסקה כ' לפסק דינו) והוסיף (בפסקה כג' לפסק דינו) כי אין ליתן היתר שלא כדין "עם כל אי הנחת" שבפעולת הרשות.
יש לזכור שמר ירושלמי החל לטפל בהשגת היתר לשימוש חורג רק לאחר שהוגש נגדו כתב אישום על ניהול עסק של "הצצה על מעשה מיני" ללא היתר, בניגוד לצו רישוי עסקים, והוא הורשע בעבירה זו על פי הודאתו. יש להדגיש כי סגירת העסק נדחתה פעם אחר פעם בשל ההליכים בנוגע להיתר, ולמעשה מר ירושלמי המשיך להפעיל את העסק החל מיום 11.5.11 אז הוגש נגדו כתב האישום ועד עצם היום הזה. כך שההליך התכנוני בו נקט, והסכמת הרשות לדחיות בסגירת העסק עד להשלמת ההליך בעתירה שלפניי, אפשר למר ירושלמי להפעיל את עסקו במשך למעלה משש שנים נוספות.
טענה נוספת של מר ירושלמי היא כי לעסקים דומים אחרים ניתן רישיון עסק. אולם, מר ירושלמי צירף רישיון עסק שניתן למועדון בשם "הבורסה" בשנת 2003, כאשר התכנית החדשה, שמטרתה שינוי אופי מתחם הבורסה, קיבלה תוקף בשנת 2009. ייתכן כי לו מר ירושלמי היה פועל להשגת רישיון קודם לכן, היה בידיו רישיון, אך משבחר לנהל עסק ללא היתר כחוק, הוא אינו יכול לטעון כי הוא מופלה לרעה.
16. הרשעתו של מר ירושלמי בניהול עסק ללא רישיון
מר ירושלמי הורשע בניהול עסק ללא רישיון, כמפורט בפתח הדברים, ורק אז החל לטפל בעניין על דרך הגשת בקשה להיתר לשימוש חורג. ועדת הערר לא נתנה דעתה לעניין זה כיוון שהוועדה המקומית לא העלתה את העניין בטענותיה. על כך יש לתמוה. נראה כי קל הרבה יותר להצדיק
--- סוף עמוד 58 ---
שלילת בקשה לשימוש חורג, כאשר מבקש ההיתר עשה דין לעצמו ופעל ללא רישיון, לדבריו שלו, במשך למעלה מעשרים שנה (החל משנת 1993), מאשר במקרה בו פועל עסק ברישיון, כפי שהניחה ועדת הערר.
בטיעוניו בועדת הערר ציין ב"כ מר ירושלמי (בעמ' 4 לפר' ש' 4) בהתייחס לעסקו של מר ירושלמי כי: "זה עסק שפועל 20 שנה במקום", והוסיף בעמ' 5 לפר' ש' 8 כי: "לא מדובר בעסק חדש אלא בעסק שפועל שם גם 20 שנה". זאת, בתמיכה לטענה לפיה יש לתת לתכנית פרשנות המאפשרת להמשיך במצב הקיים.
בעקבות הדברים, שאל חבר הועדה ניסים ארזי את ב"כ מר ירושלמי (עמ' 6 לפר' ש' 27) האם העסק פועל ברישיון כל אותן שנים. וזו תשובתו (עמ' 6 לפר' ש' 30-29): "הם לא פועלים בניגוד לאיזשהו צו סגירה מסוים והכל כרגע על פי החוק". תשובה זו מהווה את האמת, אך רק חלק מהאמת. אמנם העסק לא פועל בניגוד לצו סגירה, שכן ביצועו של צו הסגירה שהוצא נדחה בשל ההליכים שהתנהלו, אולם, ראוי היה לציין כי מר ירושלמי הורשע, על פי הודאתו בניהול עסק ללא רשיון במשך 20 שנה.
לאור התנהלות זו, אין מקום לכל התחשבות בטענות מר ירושלמי לעניין התנהלות הוועדה המקומית, אולי ההפך הוא הנכון.
סוף דבר
ועדת הערר בפרשנותה את השימוש של "בידור" ככולל עסק של חשפנות לצורך גירוי מיני, או בלשונה "בידור מיני", לא נתנה דעתה לכך שהשימוש של בידור הוכנס בתכנית החדשה, תכנית שמטרתה הייתה לשנות או אופי מתחם הבורסה הכולל הוצאת עסקי מין, מסוג זה של מר ירושלמי מהמתחם. עוד יש לציין כי ועדת הערר לא נימקה מדוע הגיעה להחלטה הפוכה מהחלטה קודמת שלה (בהרכב אחר) לגבי אותה פעילות ואותו מתחם בה נקבע כי התכניות אינן מאפשרות הפעלת עסק מסוג זה.
הפרשנות הראויה לתכניות החלות על מתחם הבורסה היא כי הן אינן כוללות אפשרות לנהל במקום עסקי מין כלשהם, לרבות עסק של חשפנות לצורך גירוי מיני.
לפני סיום ברצוני להביא ציטוט מפסק דינו של כב' המשנה לנשיא, השופט מ' חשין, שעסק בעניין אפליה אך יפה גם לעניין שלפניי:
"בתחילת-כל-התחילות ובסוף-כל-הסופות, כולנו חיים אנו באטמוספירה חברתית מסוימת, והשקפות המקובלות בחברה תחדורנה על דרך האוסמוזה החברתית אל גופנו ואל תודעתנו ותיקלטנה בנו. ואולם חלילה לנו מערב מציאות בערכים, ואמנם, המבחן הקובע חובת שוויון – וכמותו האיסור על הפליה – מעיקרם נוצרו ומתקיימים הם, כזה כן זה, דווקא כדי להילחם ב"תפיסות חברתיות מקובלות". שירוש "תפיסות חברתיות
--- סוף עמוד 59 ---
מקובלות" – מקובלות אך פסולות – נועדו חוקים אלה ואחרים, ובית-המשפט, בצד המחוקק, יעמוד על המשמר ויעשה להנחיל לבני-החברה ערכי שוויון הבונים עצמם על כישוריו של היחיד ולא על סטֶרֶאוטיפ שדבק בקבוצה שפלוני נמנה עם חבריה."
בג"ץ 2458/01 משפחה חדשה נ' הועדה לאישור הסכמים לנשיאת עוברים, פ"ד נז(1) 419, 451 (2002).
ובהתאמה לעניין שלפניי אומר כי החקיקה הישראלית פועלת לאסור ולמנוע החפצת נשים ופגיעה בכבודן כנשים, כבנות אנוש, ביזוין והשפלתן. כדי לשרש תופעות אלו נועדו החוקים עליהם עמדתי לעיל. על בית המשפט לעמוד על המשמר כדי למנוע מערוב מציאות בה מתקיים בידור מיני, בערכים לפיהם חשפנות לשם גירוי מיני, בו מוצגת האישה כחפץ, מהווה החפצת נשים ואינה "בידור" כלל ועיקר.
לאור זאת, החלטת הוועדה המקומית שלא ליתן היתר לשימוש חורג למר ירושלמי שניהל את העסק האמור ללא רישיון היא סבירה ולא היה מקום להתערב בה.
על כן אני מבטלת את החלטת ועדת הערר, ומחזירה על כנה את החלטת הועדה המקומית לדחות את הבקשה להיתר לשימוש חורג מתכנית ומהיתר. התכניות החלות על המתחם אינן כוללות עסקי מין מכל סוג שהוא, לרבות "הצצה על מופע חי בעירום" כלשון הבקשה להיתר לשימוש חורג, בין אם העסק יכונה כך או בכל שם אחר ומהווה בפועל תצוגת נשים לצורך גירוי מיני.
אשר להוצאות, לאור התנהלות הוועדה המקומית שתוארה לעיל, הנמקתה החסרה, ואי הצגת כל התמונה לפני ועדת הערר, לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות לטובת הוועדה המקומית. ועדת הערר תישא בהוצאות ידיד בית המשפט בסכום של 10,000 ₪.
ניתן והודע לצדדים היום, ו' אלול תשע"ז, 28 אוגוסט 2017.