אבדן תכולה למעט מלאי
7,187,744
₪
מלאי חומר גלם, חומרי אריזה, מוצרים מוגמרים, מלאי מוצרים מיועדים לחידוש תוקף-
1,852,944
₪
נזקי מבנה
5,631,217
₪
הפרשי הצמדה וריבית
832,643
₪
אבדן רווחים, ירידה במחזור, הוצאות חריגות,
ירידת ערך החברה ומוניטין
6,392,216
₪
הפחתת תגמולי ביטוח
(3,162,358
₪ )
השתתפות עצמית
81,918
₪
סה"כ
18,916,024
₪
183. קוגן ובלן תבעו פיצוי נפרד בסכום של 500,000 ₪ לכל אחד מהם, ובסופו של דבר הועמד סכום התביעה לצרכי אגרה על סך של 18,000,000 ₪ (כתב התביעה המתוקן הותיר את סכום התביעה על כנו).
184. טרם נידרש לרכיבי הנזק השונים נדרשת בחינה של שאלות מקדמיות להערכת הנזק:
השאלה הראשונה - היא באשר למשמעות שיש לייחס לסכומים שבהם בחרו התובעים לבטח את עסקם,
השנייה – היא באשר למשקל שיש לתת לדו"חות הכספיים של דנבר ולהנהלת החשבונות שלה,
השלישית – הרלוונטית לחלק מראשי הנזק, נוגעת לסוג הפיצוי – ערכי שיפוי או כינון.
באשר לשני הנושאים הראשונים, מתעורר קושי ממשי בפער שבין סכומי הביטוח לבין הערכת הנזקים, וכן ההשוואה בין ערך המלאי בסוף השנה הקודמת כפי שהוא מופיע
--- סוף עמוד 60 ---
בספרים, ערך הציוד בטפסי הפחת שהיו נספח לדו"ח הכספי, וערכי הקניות לתקופה שקדמה לתאונה.
185. התובעים תלו את קביעת סכום הביטוח בשיקול עסקי וניסיון לחסוך בפרמיה בשים לב לכך שתחנת הכיבוי נמצאת בקרבת המפעל, ואת היעדרם של מסמכים נימקו בכך שאבדו בשריפה. הנתבעות מצדן טענו כי אין לקבל את דרך הילוכם של התובעים בהימנעותם מהצגת ראיות ומסמכים מקום בו אלה מתחייבים. לטענתן, אין בנמצא מסמכים המתעדים את מה שהיה, את מה שנרכש בעקבות השריפה והערכת הנזק מבוססת על ספקולציות.
186. הקווים המנחים לפסיקת פיצוי עבור נזק הם:
"... על הנפגע להוכיח לא רק את עובדת הנזק אלא גם את שיעורו, כך שאפילו אם הוכיח הנפגע נזק, תידחה תביעתו אם לא הוכיח שיעור הנזק. במה דברים אמורים? במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדויקים, שומה על הנפגע התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. אכן, מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעור הנזק במדוייק, אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק. אין אנו נדרשים בהכרח לדיוק מתמטי ולוודאות מוחלטת. די כי הנפגע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו בוודאות סבירה, המתבקשת מנסיבות העניין... הווה אומר, כי במקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, די לו לנפגע שיביא אותם נתונים, שניתן להביאם באופן סביר, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר..." (ע"א 9656/05 נפתלישוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ, פסקאות 15-16 (27.7.2008) וכן ר' ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2), 800 (1981))
187. לצד החובה להביא את הראיות המיטביות הקיימות להוכחת הנזק, יש להוסיף את הנטל המוגבר על מי שמבקש לסטות ממה שנלמד מהדו"חות הכספים (השווה לקביעות לעניין הכנסות לא מדווחות בע"א 5794/04 אררט נ' רחל בן שבח, פ"ד נא (3) 489 (1995), ע"א 2648/11 מתתיהו אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), פסקה 5 (25.9.2011), ע"א 4351/13 כלל חברה לביטוח נ' וינטר, פסקה 5 (11.11.2013)).
188. בענייננו מציבים סכומי הביטוח הנמוכים שנקבעו וכן היעדר היכולת להסתמך על המידע הנלמד מתוך הדו"חות הכספיים לעניין ערך המלאי והקניות, את הצורך בראיות משמעותיות יותר בכדי לעמוד בנטל לבסס נזקים החורגים בהרבה מאלה שניתן ללמוד עליהם מתוך התיעוד. על מי שטוען לנזקים להביא את הראיות הטובות ביותר שניתן להביאן, וכפי שאראה להלן התובעים לא עמדו בחובה זו.