--- סוף עמוד 129 ---
או אחר. לכך השיבה המאשימה כי היא איננה מעוניינת להגדירו כדירקטור אלא כ"מנהל עסקים ראשי" או "מנהל כספים ראשי" של הקבוצה כולה.
ב. בהמשך טען כי הגדרת "נושא משרה" מכוח החלופה "ממלא תפקיד בחברה אף אם תוארו שונה" חלה רק על מי שממלא תפקיד פורמאלי בתוך החברה, ואיננה חלה עליו, כיוון שתפקד כיועץ חיצוני לקבוצה. לכך השיבה המאשימה כי זוהי פרשנות אבסורדית שמעקרת את תוכן ההגדרה ומסכלת את מטרת המחוקק להטיל אחריות על מי שניסה להתחמק ממנה, ומכל מקום נוגדת את הפסיקה הקיימת.
ג. לאחר מכן, ניסה להסתמך על הפרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון בפויכטונגר תעשיות, משב ואפקון אלקטרו מכניקה, שבחלקם לא הופיע, כעדות לכך שלא היה נושא משרה. כן טען כי לא חילק לשנהב הוראות וכי לא הייתה בידיו הסמכות להטיל סנקציה על מי שממאן להיענות לעצותיו.
645. מבחינה עובדתית טענה המאשימה, מהגדרת תפקידיו של יגרמן בקבוצה מפי יגרמן עצמו עולה כי ניתנו לו תפקידי מפתח שהם מנשמת אפה של הקבוצה. לפיכך, אין לקבל את הטענה לפיה המופקד על נושאים אלו יהא פטור מהגדרת "נושא משרה".
646. יתירה מכך, עדים רבים, וביניהם גבעוני, הבי ופלד, העידו במהלך המשפט על מעמדו הרם של יגרמן בקבוצה ועל התנהלותו ותפקודו לפחות כמנהל הכספים של הקבוצה בפועל. אי מינויו הרשמי לא היה מקרי, אלא נבע מניסיון להסתיר מהמשקיעים את העובדה שניהול הכספים הופקד בידי מי שעמד כנגדו באותה עת כתב אישום פלילי בגין פעילותו בשוק ההון.
647. לשיטת המאשימה, עולה אמנם מהעדויות שיגרמן לא החליף לחלוטין את מנהלי הכספים בחברות והניהול השוטף של כל חברה בפני עצמה נותר בידי בעלי התפקידים הפורמאליים. אולם מחומר הראיות עולה כי יגרמן נמנה עם צוות הניהול של הקבוצה כולה, היה ראש וראשון בו, וטיפל בנושאים המשמעותיים בתחום הפיננסי. המאשימה הצביעה על עדויות רבות, בין היתר מפי ראט, וינטר, שנהב, חנוך רגב, אנשי הבנקים שטיפלו בקבוצה, ושל נושאי משרה חיצוניים לחברה כגון ישראלי. בעדויות אלה תואר בהרחבה רום מעמדו של יגרמן בקבוצת החברות, והעדים הביעו לא אחת אי נוחות מהסמכות שניתנה ליגרמן, לכאורה ללא האחריות שטומנת בחובה נשיאה בתואר רשמי של נושא משרה.
648. בנוסף, המאשימה הצביעה על ראיות חפציות המעידות על הסמכות שניתנה ליגרמן, כגון נהלי דיווח שבהן ניטלו הסמכויות המהותיות מנושאי המשרה הפורמאליים והועברו ליגרמן, בשל היותו חלק מ"הנהלת החברה", וכן פנקסי השקים של משב ופויכטונגר תעשיות שיגרמן החזיק ברשותו. לטענתה, אף אם החזקתם והשימוש בהם נעשתו באישור הגורמים