ג. נטען עוד כי במהלך המשפט המאשימה לא החליטה איזה תפקיד היא מייחסת ליגרמן. בתחילה טענה כי הוא מנהל עסקים ראשי או מנהל כספים ראשי. בהמשך כאשר התמונה התבהרה נטען כי הוא סמנכ"ל עסקים ראשי - תפקיד שהמאשימה ייחסה לו בסיום פרשת ההגנה. עוד נטען כי המאשימה העלתה מספר חלופות עובדתיות, ואין לאפשר לה לטעון טענות עובדתיות חלופיות.
ד. עוד נטען, שהמאשימה לא הייתה עקבית גם בטענותיה בכל הקשור לשאלה אם יגרמן היה נושא משרה ברמת הנהלת הקבוצה או ברמת כל חברה וחברה בקבוצה. חוסר הקוהרנטיות המשיך, לגישת יגרמן, ב"תזת הקונצרן" שהציגה המאשימה בסיכומיה. לפי תזה זו, בהיעדר גוף פורמאלי של הנהלת הקבוצה, יגרמן נחשב לנושא משרה בכל חברה בקבוצה. טענה חדשה זו ממחישה, לגישת יגרמן, את המבוי הסתום שאליו הגיעה המאשימה, עד שלא נותר לה אלא להמציא קונסטרוקציה משפטית שאין לה ביטוי בחוק או בפסיקה, ואף מנוגדת לעמדת המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בחוק ניירות ערך. מכל מקום, יגרמן טען כי אילו הייתה המאשימה בוחנת את הראיות בנושא בכל חברה בנפרד, לא הייתה יכולה לטעון שיגרמן היה נושא משרה בחברות השונות.
אשר לטענת המאשימה כי יגרמן היה מנהל עסקים ראשי של כל הקבוצה, אך מכיוון שאין מסגרת רשמית של "מִנהלת הקבוצה", יש לראותו כמנהל העסקים הראשי של כל חברה וחברה בקבוצה (ס' 114 לסיכומי המאשימה). יגרמן טען כי לא ברור על מה הסתמכה המאשימה כשהסיקה שלא הוקמה מנהלת קבוצה פורמאלית וכי כתוצאה מכך יש לגזור כי הוא שימש כנושא משרה של כל חברה בקבוצה. לשיטתו, עולה מטענת המאשימה כי חפותו או אשמתו של אדם נקבעת על פי מסגרת טכנית של התקשרות. לפיכך טען יגרמן כי ניתן להבין מסיכומי המאשימה כי לו הייתה מוקמת מסגרת פורמאלית של מיאב ובסט בית, ויגרמן היה מתמנה לנושא משרה בתחום הכספים במסגרת פורמאלית זו, הרי שאז לא הייתה,
--- סוף עמוד 132 ---
לשיטת המאשימה, כל טענה כלפיו ביחס לאחריותו בחברות הציבוריות, ובוודאי שלא בכולן.
יגרמן טען כי הפסיקה שהובאה על ידי המאשימה איננה רלוונטית לענייננו. לגישתו, אין בפסיקה שהביאה המאשימה כדי ללמד על הפרשנות הראויה למונח "נושא משרה" לצורך סעיף 1 לחוק החברות; ואין בה גם ללמד על הרשעה בדין הפלילי.
654. עוד טען יגרמן כנגד הרחבת פרשנות המושג "נושא משרה" על ידי המאשימה. לטענתו, פרשנות המרחיבה את היקף האחריות הפלילית רטרואקטיבית למונח "נושא משרה" מעבר לאמור בסעיף 1 לחוק החברות, תפגע בעקרון החוקיות. עקרון זה מחייב מתיחת גבול ברור באפיון נושא משרה, כדי שלציבור תהיה אפשרות לכוון את צעדיו מבלי לחוב באחריות שהוא אינו מבקש לחוב בה. הפגיעה בענייננו ניכרת בייחוד לאור חוות דעת משפטית שניתנה בעניין זה ולאור ליווי משפטי צמוד של החברות על-ידי עורכי דין מובילים. טעם נוסף נגד הפרשנות המרחיבה נגזר מסעיף 34כא לחוק העונשין, הקובע שאם ניתן לתת לדין מספר פירושים סבירים, יוכרע העניין לפי הפירוש המקל עם הנאשם. לגישת יגרמן, הפירוש לעיל הוא הפירוש הסביר היחיד, וגם אם יסבור בית המשפט הנכבד כי יש פירוש סביר נוסף, על בית המשפט לפרש את הדין באופן שיקל עימו.