730. המאשימה קבעה כבר בתחילה את גבולות הגזרה של הגדרתה למנהל עסקים ראשי או מנהל כספים ראשי. יגרמן ידע אילו הגדרות עליו להפריך, ומכאן שאין בסיס לטענה כי "הופתע" וכי לא אפשרו לו לנהל את הגנתו כדבעי. ליגרמן ניתנה מלוא הבמה, לשאול את מגוון שאלותיו בנושא בו היה מעוניין לחקור, ולפיכך אני קובע שיגרמן לא ניזוק מאופן התנהלותה של המאשימה בעניין זה.
731. אין ספק שניהול ההליך והגדרתו של יגרמן כנושא משרה הייתה משימה לא פשוטה. מעמדו של יגרמן וסמכויותיו בפועל אינן דומות לנושא המשרה הסטנדרטי והמצוי, פורמאלי או בפועל. דומה, כי תפקידו של יגרמן נברא בין השמשות של החוק הישראלי. אף שהמאשימה התקשתה להגדיר ולשרטט את תפקידו לפרטי פרטים, כוונתה הוגדרה היטב. אין ספק כי יגרמן, שביחד עם יתר הנאשמים תכנן את מעמדו בצורה מושכלת, וידע היטב לאן המאשימה חותרת.
732. לא מצאתי לנכון לקבל את טענת הנאשם לפיה לא חקר את העדים על יכולתו לקבל החלטות, להבדיל מייעוץ, כיוון שאפשרות כהונתו כדירקטור ירדה מהפרק על ידי המאשימה. היכולת לקבל החלטות אינה ייחודית דווקא לדירקטור, והיא נוגעת גם ליתר נושאי המשרה אשר צוינו בהגדרת "נושא משרה" שבחוק החברות.
733. באותה נשימה אבהיר כי אין בניגוד לטענת יגרמן אין להגדרת "נושא משרה בכירה" בחוק ניירות ערך נגיעה לענייננו. הגדרת נושא משרה נכללה בחוק ניירות ערך, כאמור, רק בשנת
--- סוף עמוד 151 ---
2011, ואיננה רלוונטית למועד הגשת כתב האישום בשנת 2005. מכל מקום, גם אם אניח כהנחת יגרמן שהתיקון רלוונטי, הרי שהגדרת "נושא משרה בכירה", הוכפפה במישרין להגדרה הנקובה בחוק החברות, ולכן אין בהגדרה המצמצמת לכאורה כדי להואיל לו.
734. ולבסוף, המאשימה לא חטאה בהעלאת טענות עובדתיות חלופיות, שכן התשתית העובדתית והטענות העובדתיות, דהיינו הראיות והעדויות שהעידו על הכפפת בעלי התפקידים השונים ליגרמן, הייתה אחידה, ורק המסקנות שביקשה לגזור, להבדיל מהטענות כאמור, כללו שתי אפשרויות. בכך אין פסול ולפיכך אני דוחה את טענת יגרמן בנושא.
735. כפי שאמרתי, כיוון שיגרמן עצמו הודה כי כיהן בתפקידיו בכל החברות שבקבוצה, הרי שממילא נשמט הבסיס לטענותיו כי על המאשימה להוכיח שכיהן בפועל בכל החברות בקבוצה.
736. למעלה מן הצורך, אעיר כי הושג "מנהל עסקים ראשי" נתון בספק. עוד בשנות השבעים של המאה הקודמת התחבטו במשמעותו, וכב' השופט ד' בכור סבר כך: