814. תחילה נבחן את דרישת הבסיס הראשונה, והיא האם שנהב הוא אכן "שותף" לעניין סעיף 54א(א) לפקודה.
815. הלכה היא, כי "שותף" לעניין דיני הראיות צריך להיות שותף לפי הדין המהותי (פרשת ליטאף, בעמ' 31; ע"פ 483/88 אפרגן נ' מדינת ישראל תק-על 94(1) 745 (1994) (להלן:"פרשת אפרגן"); י' קדמי על הראיות חלק ראשון 193 (מהדורה משולבת ומעודכנת 2009)). לאחר תיקון 39 לחוק העונשין, שותף לפי הדין המהותי צריך להיכנס בגדרו של סימן ב' לפרק ה' של חוק העונשין, אשר כותרתו "צדדים לעבירה". במילים אחרות, על-מנת שבית-המשפט יראה את שנהב כעֵד מדינה, תחילה יש לראות בו מבצע, מבצע בצוותא, מסייע, או משדל.
816. לאחר ששמעתי את עדותו של שנהב, את חקירתו הנגדית על-ידי ההגנה, וקראתי בעיון את סיכומי הצדדים לעניין זה - הגעתי למסקנה כי לשנהב לא הייתה המודעוּת הפלילית הנדרשת על-מנת שייחשב למבצע או לחילופין למבצע בצוותא. לא בכדִי, לטעמי, החליטה הפרקליטות שלא להגיש כנגדו כתב-אישום.
817. יש לציין כי בעיניי, לא יכולה להיות מחלוקת כי שנהב כשל בתפקידו באופן מוחלט. אין ספק כי לשנהב אחריות, גם אם עקיפה, למהלכים הכספיים הכושלים והבלתי-תקינים של הקבוצה. התנהלותו של שנהב אינה תואמת את זו של מי שהיה אמור לעמוד בראש המערכת הפיננסית של קבוצת חברות ציבוריות. העובדה ששנהב היה מוכן לקבל על עצמו את מרותו של "יועץ חיצוני", שפלש באופן חופשי ומוחלט לתחומי אחריותו, אינה מתקבלת על הדעת. כך גם העובדה שהסכים (גם אם בשתיקה) כי יגרמן - מי שלא היה בעל זכות חתימה בחברה ולא בעל תפקיד רשמי בה - יחזיק בידיו פנקס שֵׁיקים וישלוט בחשבונות בנק השייכים לקבוצה, בהם אין לשנהב כל שליטה. אני גם מקבל את עמדתם של הנאשמים, לפיה שנהב ידע, יכול היה לדעת, ואף צריך היה לדעת - על קיומה של קדי, כבר בסוף שנת 2001 - ראשית 2002.
--- סוף עמוד 173 ---
818. צודקים הסניגורים בטענתם לפיה תפקיד מנהל הכספים בחברה הינו תפקיד בכיר ביותר, אשר מצוּפּה ממי שממלאוֹ, כי "ככל שמאן דהוא בחברה מצר את צעדיו או מונע ממנו אינפורמציה, יתריע על כך בפני דירקטוריון החברה ויעמוד על קבלת מלוא סמכויותיו" (בש"א 5587/06 שרעבי נ' עזרה ובצרון לשיכון בע"מ, תק-עב 2006 (2) 8609, 8617).
819. מהראיות שהובאו לפניי עולה, כי הדרך בה פעל שנהב מעלה חשד להתרשלות קשה מאוד (לפחות). כך למשל (פ/29.11.07, 2104, 20 - 2106, 16):