821. נראה כי שנהב תומרן בקלות על-ידי יגרמן, שהפך אותו למעין "מריונטה". אולם - וזאת יש להדגיש - הוא עשה כן בברכתם של בעלי השליטה. התרשמתי באופן חד-משמעי, כי גבעוני ופלד (אך בעיקר גבעוני) הבהירו לשנהב שיגרמן הוא המושך בחוטים - הוא האסטרטג הפיננסי של הקבוצה, הוא המטפל בענייני האשראי שלה וביחסיה מול הבנקים - ואילו שנהב נדרש רק למלא תפקיד טכני בניהול ענייניה השוטפים של הקבוצה, תחת פיקודו והנחיותיו של יגרמן.
822. מהעדויות שהובאו לפניי, וכפי שיפורט בפרקים העוסקים באישומים עצמם, התרשמתי כי שנהב לא יזם אף מהלך שהוביל לביצוע העבירות הנטענות בכתב-האישום, לא היה בעל יכולת השפעה כלשהי על המהלכים האסטרטגיים שביצעה הקבוצה, ולא היה חשוף למלוא התמונה. זאת הן בהקשר של כלל מערכות היחסים הפיננסיות בין כל החברות המנויות בכתב-האישום, וחשוב מכך - הן בהקשר של מערכת-היחסים הכספית הפרטית שקִיים יגרמן עם כל אחד מבעלי השליטה.
823. אמנם, לא ניתן להתעלם מכך ששנהב אכן "עשה מעשים לביצוע העבירה", כפי שמגדיר סעיף 29 לחוק העונשין, ולוּ מתוקף תפקידו כסמנכ"ל כספים. הרי הוא במידה רבה זה שמבחינה
--- סוף עמוד 175 ---
טכנית ביצע חלק מהפעולות אשר מקימות את העבירות בכתב-האישום. ברם, לא כל מי שעונה על ההגדרה לעיל נחשב למבצע העבירה. ממושכלות דיני העונשין היא, שכאשר לא מתגבש היסוד הנפשי בעבירה הרי שאין מטילים אחריות פלילית. וכפי שכבר ציינתי, לאור העובדות והממצאים שהוצגו לפניי, קביעתי החד משמעית היא כי אין לראות בשנהב שותף לפי הדין המהותי. על-כן גם אין לראות בו "שותף" לפי סעיף 54א(א) לפקודה. מכאן, ששנהב לא יכול להיות עֵד מדינה, באשר הוא אינו עונה על דרישת הבסיס הראשונה.
824. למעלה מן הצורך, נמשיך ונפסע לפי שיטת הנאשמים, ונֹאמר - לצורך הדיון - כי שנהב אכן היה "שותף" לביצוע העבירות לעניין דיני הראיות. כעת, בהתאם למתווה פרשת ליטאף, נבחן את מעמדו של שנהב כעֵד, תחילה מזווית ראייה אובייקטיבית.
825. בסופו של יום, הסיטואציה שנוצרה, לגישת הנאשמים, היא כדלקמן: ביום 11.7.2005 הוחלט, שנכון לאותה העת לא יוגש כתב-אישום כנגד שנהב. בימים 17.8.2006 ו-21.8.2006, קצת יותר משנה לאחר מכן, מסר שנהב את עדותו בה הוא מצביע על אחריותם של הנאשמים.
826. אלו הם הדברים על-פני השטח. השאלה כעת היא האם מדובר במתן טובת הנאה, והאם מתקיימת זיקה בין טובת ההנאה לבין מסירת העדות. תשובה חיובית לשתי השאלות תוביל (לאור ההנחה שהונחה לצורך הדיון כי שנהב הוא "שותף") - למסקנה ששנהב הוא עֵד מדינה. תשובה שלילית לאחת מהשאלות תוביל למסקנה שמדובר ב'עֵד מן המניין'. אולם, כפי שנאֱמר, בנסיבות בהן העד אינו עונה על דרישות הבסיס אך עדיין נראה כי קיים חשש למהימנותו, תהיינה לכך השלכות.