827. תת-השאלה הראשונה שעולה בענייננו היא, האם אי-הגשת כתב-אישום מהווה טובת הנאה. לעניות דעתי, אין חולק על כך שאי הגשת כתב-אישום יכולה להוות טובת הנאה, ואפשר אף לקרוא לה 'אֵם טובות ההנאה'. אולם אין להסיק אפּריורית מכך שלא הוגש כתב-אישום כי בהכרח ניתנה טובת הנאה, ויש לבחון כל מקרה בצורה אד-הוקית:
"אי הגשה, כמוה כתיקון כתב אישום יכולים להיחשב, או לא להיחשב כטובת הנאה, והכול על-פי הנסיבות" (עניין ליטאף, בעמ' 32).
828. יתרה מכך, בפרשת ליטאף אף נקבע כי תיקון כתב-האישום (מהלך אשר הפחית לעֵד שם ארבע שנות מאסר בפועל מגזר-דינו), אינו מקים חזקה של טובת הנאה. אדרבא, ישנה חזקה הפוכה, כי הפרקליטות מקבלת את החלטותיה מטעמים ענייניים, כגון חוסר ראייתי או הסדרי-טיעון. אם כן, הנטל להוכיח כי מדובר בטובת הנאה אשר יצאה מיד הפרקליטות הוא על הנאשמים:
"התביעה מוחזקת כמי שפעלה משיקולים לגיטימיים וענייניים ולא
--- סוף עמוד 176 ---
היפוכו של דבר. אין מקום לעמדה חשדנית אפריורית שמכוחה תוטל תשתית חובה על התביעה לשכנע את בית-המשפט בטוהר פעולותיה כאשר היא מתקנת כתב-אישום.
...
את קיומה של טובת הנאה יש לבחון גם מזווית הראיה של הנותן ולא רק של המקבל, גם אם מצבו של המקבל הוטב בעקבות התיקון" (עניין ליטאף, בעמ' 33-34; ראו גם: ע"פ 4115/08 אבנר גלעד נ' מדינת ישראל בעמ' 18 (פורסם במאגרים משפטיים, 24.1.2011)).
829. בפרשת אפרגן נאֱמר בהקשר זה:
"הכלל הוא שעצם העובדה שלא הוגש נגד העד כתב-אישום, אפילו עולה על פני הדברים שעבר עבירה, אינה מלמדת כי הובטח לעד שלא יוגש כתב-אישום, ואין להסיק זאת ללא ראיה מתאימה המבססת מסקנה כאמור" (עניין אפרגן, בפסקה 12).
830. הנאשמים מנסים לסמוך טענתם על צמד המילים שהופיע בהחלטת הפרקליטות: "בשלב זה", כאילו היה מדובר באיוּם מרומז ומתוחכם. אין בידי לקבל טענה זו, בוודאי כשהיא עומדת בגפה. כאמור לעיל, נראה לי סביר בנסיבות העניין, כי הפרקליטות הייתה סבורה שאין מקום להגיש כתב-אישום כנגד שנהב, ולמצער איני מוצא בכך חוסר סבירות קיצוני.
831. גם אם נלך לפי שיטת הנאשמים, קרי, כי אכן מדובר בטובת הנאה אשר ניתנה לשנהב, עדיין עליהם להוכיח כי ישנם זיקה או קשר סיבתי בין טובת ההנאה לעדות. כלומר, יש להראות כי שנהב אמר את שאמר בחקירה המשלימה "בתמורה" לאי-הגשת כתב-אישום כנגדו. ודוק, לא מספיק שתהיה זיקה סתם בין הדברים. צריך שתהיה זיקה מיוחדת - שהעדות תינתן בתמורה לטובת ההנאה (לעניין הזיקה הנ"ל, ראו והשוו: ע"פ 1784/08 ישראל פרי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים משפטיים, 5.2.2009), בעמ' 65).