832. גם כאן עלינו להתייחס לדינמיקה שבין שנהב לפרקליטות. בענייננו נראה סביר מצב בו לא מוגש כתב-אישום (משיקולים ענייניים כל עוד לא הוכח אחרת, כפי שנאֱמר), והעד, אשר חרב העונש וההפללה העצמית אינה מונחת על צווארו, מרגיש נוח יותר לומר את שעל ליבו. כלומר, המניע אשר גרם לשנהב לומר את שאמר לא היה הסכם כלשהו עם התביעה, אלא תוצר של נסיבות אשר אינן מעלות חשש לאמינותו.
833. בנוסף, יש לשים לב שאין המדובר בהחלטה תלויה ועומדת האם להגיש כתב-אישום כנגד שנהב אם לאו. ההחלטה נפלה, והיא שלא להגיש כתב-אישום. לא הרי מצב בו הפרקליטות מקבלת החלטה שלא להגיש כתב-אישום ומשאירה לעצמה צוהר, במידה שתהיינה התפתחויות, לשוב ולשקול את החלטתה, כמצב בו טרם התקבלה כל החלטה (ראו והשוו: ת"פ 40346/05 מדינת ישראל נ' קרן ללום (פורסם במאגרים משפטיים, 26.6.2008) (להלן: "פרשת קרן ללום")).
--- סוף עמוד 177 ---
834. זאת ועוד, יש לזכור כי אין מדובר בעדוּת בעלת חשיבות תהומית לגורל הנאשמים. זאת במיוחד כאשר לצידה ישנן עדויות של עדים נוספים, ובראשם בעלי-הדין עצמם. והדברים יקבלו ביטוי מלא ומפורט במסגרת הדיון באישומים לגופם. הדעת נותנת שיש מקום להבחין בין מצב שעדות העד מהווה את המסד העיקרי עליו נשענות ראיות המאשימה, לבין מצב (כפי שהוא בענייננו) שמדובר בנדבך אחד מיני נדבכים רבים של ראיות (ולאו דווקא המרכזי שבהם). חשיבות נדבך זה אינה מכרעת, ולצידה צבר רב של קבוצות ראיות הרבה יותר משמעותיות ומהותיות (הכל כפי שיפורט בדיון הפרטני לגבי כל אישום ואישום)
835. לפיכך, נראה כי מבחינה אובייקטיבית שנהב הוא אינו עֵד מדינה. עם זאת, עלינו לבחון האם מבחינה סובייקטיבית מדובר ב'עד מדינה לשיטתו', או לפחות בעֵד אשר קיים חשש לאמינות עדותו:
"סיווג ביניים זה מאפשר לבית-המשפט לקבוע באופן הצהרתי כי מעמדו של העד אינו כשל עד שותף רגיל, ולבטא את החשש למהימנותו, אך ללא כבילה מנדטורית. לצורך הדיון ייקרא עד זה "עד מדינה לשיטתו" (פרשת ליטאף, בעמ' 43).
836. כפי שנאמר, הסטטוס 'עד מדינה לשיטתו' הינו גמיש, והשלכותיו האופרטיביות מגוּונות ותלויות בנסיבות המקרה המסוים. כלומר, יש לבחון, באמצעות כלים אובייקטיביים, את עוצמתה והיקפה של האמונה הסובייקטיבית, ולהתאים לה את התוספת הראייתית הנדרשת.
837. העובדה כי "טיעון עד המדינה" הושתת רק על האפשרות שהפרקליטות השאירה לעצמה לחזור בה מההחלטה שלא להגיש כתב-אישום, אינו מספיק כדי להוכיח אמונה סובייקטיבית ברמה אשר תגדיר את העד כ'עד מדינה לשיטתו'.