870. ליגרמן וגבעוני היו הסברים שונים למקור החוקי של העברות הכספים. כך, בעוד שגבעוני טען כי מדובר בעיקר במקדמות ששולמו על ידי קבוצת פויכטונגר תעשיות לחברות הפרטיות (בייחוד מיאב), כנגד פרויקטים אותם היו אמורות לבצע כקבלני משנה של פויכטונגר תעשיות, יגרמן הסביר כי העברות הכספים בוצעו מכוחו מנגנון שפורסם לציבור בתשקיף שהוציאה אפקון אלקטרו מכניקה - ולפיו, לחברות הקבוצה יש אפשרות להעביר ביניהן כספים עד גבול
--- סוף עמוד 184 ---
מסוים ללא צורך באישורים נוספים. נבחן את שני ההסברים הנ"ל ונראה אם היה בהם כדי להצדיק את העברת הכספים מקופת הקבוצה המורכבת מחברות ציבוריות וחברות פרטיות המוחזקות ב-100% על ידי חברות ציבוריות - לחברות פרטיות.
871. במהלך המשפט טענו הנאשמים כי העברות הכספים מושא אישום זה בוצעו בהתבסס על ייעוץ משפטי שקיבלו. נבחן טענה זו – הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, היינו האם הייעוץ שניתן מקים טענת הגנה בת תוקף
872. לבסוף ובשולי הדברים, נבחן את ההשפעה שהייתה להעברת הכספים על קבוצת פויכטונגר תעשיות.
873. רק לאחר שתהיה בפנינו התמונה בנוגע לנקודות דלעיל - ניתן יהיה להתייחס לטענתה המשפטית העיקרית של המאשימה, לפיה יש להרשיע את הנאשמים בגניבת כל הסכום שיצא מקבוצת פויכטונגר תעשיות שלא כדין - לרבות הסכום שהוכח כי הוחזר בסופו של דבר.
874. כאמור, אחת הטענות שהועלתה על ידי הנאשמים הייתה, שחלק מן הכספים שהועברו שימשו כמקדמות עבור פרויקטים שביצעו החברות הפרטיות של הבי וגבעוני. על מנת להעמיד את הרקע הדרוש לצורך הצגת וניתוח חלק מטענות הצדדים שיובאו להלן, אציין שני פרויקטים שלטענת הנאשמים הצדיקו תשלום של מקדמות מפויכטונגר תעשיות (או בנותיה), ואשר יוזכרו בהמשך הדיון באישום:
א. פרויקט סגולה – מדובר בפרויקט שמיאב זכתה בו עוד בטרם רכשה משב מניות של פויכטונגר תעשיות. מיאב שימשה כקבלן משנה של קבוצת פויכטונגר תעשיות. בחוזה שנחתם סוכם על מקדמה בגובה 10% בלבד. עם זאת, הוחלט להגדיל את המקדמה לשיעור של 30% - החלטה שלטענת גבעוני התקבלה על ידיו (עמ' 101 לסיכומי גבעוני). לטענת גבעוני, בגין פרויקט זה שולמה למיאב מקדמה בסך 2.5 מיליון ש"ח. המקדמה שולמה ביום 22.1.2002 (ס' 826 לסיכומי המאשימה).
ב. פרויקט טאוור - מדובר בפרויקט בניה של מפעל חברת טאוור במגדל העמק. קבוצת פויכטונגר תעשיות עסקה בביצוע עבודות החשמל בפרויקט. מיאב ניגשה למכרז לביצוע עבודות גמר עוד לפני רכישת פויכטונגר תעשיות. לטענת גבעוני, החברה המפקחת בפרויקט, ברן מייסנר, הסכימה לתת את העבודה למיאב משום שראתה בה חלק מקבוצת פויכטונגר תעשיות. התנאי של חברת ברן מייסנר הייתה, לטענת גבעוני, שלא ייחתם חוזה חדש מול מיאב, אלא חלף זאת יישענו על החוזה הקיים מול פויכטונגר תעשיות ורק יוסיפו נספח לעניין עבודות הגמר. כך יצא שקבוצת פויכטונגר תעשיות שימשה כקבלן ראשי ומיאב הייתה לקבלן משנה שלה. לטענת