1370. כבר התייחסתי ארוכות לכך שעדותו של שנהב מקובלת עליי, בניגוד לעדותו של יגרמן. כך, אינני מקבל את גרסתו של יגרמן לפיה קדי תמיד הייתה ביתרת זכות מול משב וכספי משב
--- סוף עמוד 328 ---
הועברו לקדי רק לאחר שהוצאו כספים מקדי עבור משב. גרסה זו מנוגדת לכל המצגים שהציג יגרמן הן לרואי החשבון והן לחוקרי הרשות בהם התייחס ליתרת קדי בספרי החברה כהלוואה. מה יכול להיות הטעם להציג, בזמן אמת, מצג לפיו קדי חייבת למשב כספים, כאשר יגרמן ידע לכאורה כי המצב הפוך.
1371. לאחר שהתיק התנהל לפניי משך שנים, ולאחר ששמעתי את הראיות במשך עשרות רבות של ימים, הרושם שלי הוא שאין בנמצא איש, פרט ליגרמן, שיודע בדיוק מה בוצע בכספים שהועברו דרך קדי. מה שברור הוא, שיגרמן עשה בכספי קדי כבשלו - וניצל אותם לצרכיו. אין מדובר במסלקה פנימית של החברות, אלא בחברה שדרכה התנהל יגרמן כלפי כולי עלמא.
1372. כך, מקובלת עליי גרסת המאשימה, לפיה השיקים בסך 4 מיליון ש"ח שהופקדו בחשבון משב, יוחסו ליסקל ולפויכטונגר השקעות בידיעת ובהנחיית יגרמן, ולא היו קשורים לסכומים שהוצאו ממשב לאחר מכן. מה עלה בגורלם של אותם 4 מיליון ש"ח - ליגרמן הפתרונים. לטענתו, כל הכספים הועברו בין החברות, מבלי שנותר דבר בכיסו - אולם יגרמן מעולם לא נתן הסבר המניח את הדעת אשר לסכום זה.
הכרעות משפטיות
1373. בגין העברות הכספים ממשב מואשמים יגרמן, גבעוני והבי בשבע עבירות של גניבה בידי מורשה (ס' 392 לחוק העונשין); גניבה בידי מנהל (ס' 393 לחוק העונשין); עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד (ס' 424 (1) לחוק העונשין); ומרמה והפרת אמונים בתאגיד (ס' 425 לחוק העונשין).
1374. כבר התייחסתי לדרישות סעיפי עבירת הגניבה בדרך של משלוח יד בהרחבה במסגרת הדיון באישום 1 ואין בכוונתי לחזור על הניתוח כאן. בנוסף, באישום 1 התייחסתי לחפיפה בין עבירת גניבה בידי מנהל לבין עבירת גניבה בידי מורשה וקבעתי, כי מקום שבו הואשמו הנאשמים בשתי עבירות אלה על בסיס אותו מעשה, אין מקום להרשיעם בשתי העבירות אלא יש לבחון מהו המקרה שיותר מתאים לנסיבות העניין והרשיע בהתאם. כאמור שם, קבעתי כי במידה והמאשימה הוכיחה, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשמים שהיו מורשים או מנהלים בתאגיד (לפי סעיף 392 ו-393 לחוק העונשין בהתאמה) הוציאו כספים מחברה ציבורית שלא כדין, מבלי שיהיה ביכולתם להבטיח כי יחזרו לקופת החברה ממנה נלקחו אזי קמה חזקה כי התכוונו ליטול את הנכסים הנ"ל נטילת קבע. כן קבעתי כבר כי אם הוכיחה המאשימה את הדרוש על מנת להרשיע את הנאשמים בעבירות הגניבה, אזי בנסיבות פרשה זו, ממילא הוכחו