1598. כך, הוצאת הערבות היא במובהק עסקה בין החברה (פויכטונגר תעשיות) לבין בעל השליטה בה (מיאב) לפי סעיף 270(4) לחוק החברות. עסקה שכזו הייתה מחוייבת בדיווח. הנאשמים, בעלי השליטה בחברה, לא דיווחו על כך. הם כאמור, היו מודעים להיותה של מיאב בעלת שליטה בשרשור בפויכטונגר תעשיות ולעובדה שכסף מוזרם בעקבות העסקה אל מיאב על חשבון פויכטונגר תעשיות. לכן הם היו מודעים, או היו צריכים לדעת, שמדובר בעסקה חריגה שמחויבת בדיווח (להרחבה על עבירת הדיווח בתאגיד ראה דיון במסגרת אישום 2).
--- סוף עמוד 383 ---
1599. אין עוד ספק כי הוצאת ערבות בנקאית אוטונומית על סכום של 12.5 מיליון ש"ח, כאשר הנערבת כלל אינה צד לעסקה, פוגעת ביכולת התאגיד לפרוע חובותיו. וגם לכך, כאשר הנאשמים שולטים בפעילות החברה ומודעים לכל התחייבויותיה, היו ערים הנאשמים בזמן אמת. (להרחבה על עבירות מנהלים ועובדים בתאגיד ראה דיון במסגרת אישום 2).
סיכום
1600. לאור ניתוח העובדות והמסגרת הנורמטיבית, מצאתי כי באשר לאישום 4 - ערבות ס.נ, הנאשמים פעלו שלא כדין ומעשיהם של גבעוני, הבי ויגרמן עולים לכדי גניבה של כספי פויכטונגר תעשיות. הנאשמים, גם במקרה זה, עשו שימוש ציני בכוחם בתוך קבוצת החברות ופעלו בניגוד מובהק לחובותיהם כלפיה, והכל, בניצוחו של יגרמן.
1601. גם באשר לאישום 5 - ערבות UMI, מצאתי כי הנאשמים פעלו שלא כדין, ערבו את החברה הציבורית בעסקה לא לה, והלכה למעשה עשו שימוש בכספי החברה כחלק מעסקיה של מיאב הפרטית.
1602. בשני האישומים, הנאשמים היו מצויים בניגוד עניינים בכל הנוגע להוצאת הערבויות מפויכטונגר תעשיות. לכל אחד מהנאשמים היו שלל זיקות עודפות שדי בכל אחת מהן כדי ליצור עניין אישי כהגדרתו בחוק החברות. כאשר לא דיווחו על עניינם האישי, הפרו את הוראת החוק ואת חובותיהם לחברה ולציבור בעלי המניות בה.
1603. על כן אני מרשיע את הנאשמים כדלקמן:
אישום 4 - גבעוני, הבי ויגרמן – גניבה על ידי מנהל (סעיף 392 לחוק העונשין). מרמה והפרת אמונים בתאגיד (סעיף 425 לחוק העונשין). עבירת מנהלים ועובדים בתאגיד (סעיף 424(1) לחוק העונשין).
אישום 5 – גבעוני ויגרמן – מרמה והפרת אמונים בתאגיד (סעיף 425 לחוק העונשין). עבירת מנהלים ועובדים בתאגיד (סעיף 424(1) לחוק העונשין). עבירת דיווח לפי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך.
אישום 6 (גבעוני, הבי, יגרמן ופלד) – הסכם הלוואה עם יגרמן